לא שכבנו, זה היה רק משחק מקדים: על שפה מינית והעוצמה שלה

חשבת פעם על צמד המילים 'משחק מקדים'?
מקדים למה?
ולמה את מתכוונת כשאת אומרת סקס?
כלומר אם שכבתם, מה בעצם קרה?
קחי רגע וממש תחשבי על זה.
כשהוא או את אומרים לשכב, או לעשות סקס, בדרך כלל הכוונה היא למה?
לחדירה?

ובכלל, חושבת שהמילים שאנחנו משתמשות בהן משפיעות? חשובות? משמעותיות?

שפה יוצרת מציאות

שפה יוצרת מציאות היא אמרה כזאת, שלרוב משתמשים בה בעולם האימון והעצמה האישית. שם הכוונה היא "תחשבי טוב, יהיה טוב", כי אם תתמקדי בטוב, באופן טבעי תחפשי לראות מה כן אפשרי במקום מה לא אפשרי, ולכן התוצאה של החשיבה החיובית היא פעולות ותוצאות חיוביות.

אבל היבט אחר בעניין ה-'שפה יוצרת מציאות' – זה דווקא ההסתכלות בשפה עצמה:

מה שנכלל בשפה – כלומר יש לו שם – ידברו עליו, יתנו לו מקום, יהיה בעל חשיבות מסוימת (ולכן קיבל שם). ומה שלא נכלל בשפה – כנראה לא כזה חשוב.

ומצד שני, גם אם משהו כן נכלל בשפה – תיאור "מקטין" שלו, יצור אצלנו תחושה של משהו שהוא קטן, משני ולא חשוב.

אז השבוע בבלוג, אני מתייחסת לשתי תופעות שעולות מתוך השפה שלנו בקשר למיניות, ועד כמה הן משפיעות ומעצבות את המציאות המינית שלנו באופן פרטי וכחברה.

איך מודדים "שכבנו"?

אתמול בערב יצאתם לדייט-נייט משגע, חזרתם לדירה בשעה מוקדמת ודבר אחד הוביל לשני ומצאתם את עצמכם במיטה. בהיותו גבר מפנק ובלתי רגיל (אני קצת צינית, סליחה), הוא ירד לך ואת גמרת. כשהגיע תורו, בדיוק קיבלתם שיחת טלפון חשובה, שגרמה לכם לעצור את העניינים, ולאחר השיחה החלטתם כבר שתלכו לישון, מחר כבר תעשו "שידור חוזר".

אז, האם שכבתם אתמול בלילה? עשיתם סקס?

רוב הסיכויים שאם תשאלו שאלה כזאת גברים – הם יגידו שלא. ולמרבה ההפתעה, גם אם תשאלו נשים, הן יעידו שלא. למה? כי לא הייתה חדירה.
מסתבר שרוב האנשים מחשיבים חדירה בתור סקס. בתור "שכבנו". אם לא הייתה חדירה וגמירה של הגבר, לא היה סקס. עד כאן, תכלס, אין שום בעיה. העניין הוא, שבמציאות כל כך הרבה נשים יחוו מפגשים מיניים, מבלי שהן גמרו, אבל כולם יקראו לאותו מפגש – סקס. או יגידו ששכבו. ופה מתחילה הבעיה.

ממה נובע הפער? אז כנראה שזה עניין תרבותי של הרבה שנים, ששם את הגבר במרכז העניינים, ולכן אם הגבר, האישיות המרכזית, לא גומר – זה לא נחשב. ואם כן – אז כן.

אבל בינינו, זה לא ממש משנה מה המקור או למה הטעות הזאת ממשיכה ומתמידה בחיים שלנו. מה שמשנה זה התיקון. החישוב מסלול מחדש.

אם אנחנו רוצות לקבל יחס שוויוני במיטה, הגיע הזמן לקרוא לכל מפגש מיני – סקס. בין אם שניכם גמרתם, רק את, רק הוא, או אפילו לא שניכם.
אם במהלך המפגש, הענקתם אהבה אחד לשנייה ולהפך, ביליתם זמן משותף בעל אופי מיני – סימן ששכבתם.

משחק מקדים או המשחק העיקרי?

סוגייה נוספת בשפה, היא העניין סביב המשחק המקדים או ה- Foreplay באנגלית. אם תשאלו אדם ממוצע ברחוב, מהו המשחק המקדים, הוא יענה שזה החימום, השלב הזה שבו גורמים לבחורה להיות רטובה, ואם יש לה מזל והיא עם פרטנר שוויוני, היא אולי גם תחווה איזו אורגזמה במהלך השלב הזה. כלומר עבור הבחורה, השלב הזה בסקס הוא השלב הכי מהנה.

ועם זאת, מדוע הוא קיבל את השם והיחס "משחק מקדים"?

העניין הזה מגיע שוב מתוך התפיסה שעיקר הסקס הוא באקט החדירה. ולכן, כל מה שמגיע לפני, ולא משנה אם זה עיקר העונג של הפרטנרית, הוא רק ההקדמה, המנה הראשונה, בטח ובטח לא המנה העיקרית.

אם המשחק המקדים אכן היה רק המשחק המקדים, הוא היה כולל את שלב הנשיקות, הליטופים, ובגדול את המגע הראשוני, וממש לא את גירוי הדגדגן. גירוי הדגדגן, או כל איבר אחר, שהוא כבר בעל טעם מיני לגמרי – יקרא המשחק העיקרי.

לכן, מהיום, הפסיקו להשתמש במונח "משחק מקדים". השלב שלכן הוא עיקרי וטעים לא פחות מתורו של הגבר.

וכמובן אסייג, שיש אופציות לשלב את השלבים ? כלומר, יצאתי מנקודת הנחה שיש תור לכל פרטנר והתעלמתי מהאופציה שבה שני הפרטנרים מקבלים עונג בו זמנית. אז כן, אפשר גם ככה, אבל זאת לא תמיד הדרך הכי אפקטיבית, ולכן התייחסתי לדרך הנפוצה של תורות.

לסיכום

אני מאד מאמינה בהשפעה של שפה. כשיש למשהו שם מעצים, אוטומטית, מבלי לחשוב על זה, אתייחס אל זה כמשהו טוב, חשוב או איכותי. וזה עובד גם להפך. לכן חשוב לא פחות שנדבר בצורה כזאת, שנותנת חשיבות לדברים חשובים.

היה לי חשוב להפנות את תשומת ליבכן וליבכם לשני העניינים הללו, שבסופו של דבר, שמים את האישה בצד ואת הגבר במרכז.

בעולם פמיניסטי, גם הגבר וגם האישה יהיו במרכז העניינים. לא יהיה אחד חשוב/ה מהשני/ה. ולכן, נותר רק לשים לב, שהשפה שלנו מייצרת כזאת מציאות.

מה דעתך?
מכירה דוגמאות נוספות לשימוש מקטין בשפה? שתפי אותנו בתגובות.

עד לפעם הבאה,
אפרת