מ"לא רוצה לדבר על זה" ועד "לא יכולה להפסיק לדבר על זה" – שלבים במסע המיניות שלי

השבוע חשבתי לכתוב לכן על המסע שלי בתחום המיניות. מה היה שם לפני שיצאתי לדרך, איך גיליתי שבכלל חסר לי משהו, מהם השלבים והפעולות הספצפיות שבהן נקטתי, לאן הם הובילו אותי, ואיפה אני היום.

ובלי יותר מידי הקדמות מיותרות, בואי נתחיל:

השלב הראשון: המוכנות להסתכל ולהטיל ספק

הסיפור מתחיל לפני בערך שלוש שנים.

לפני בערך שלוש שנים השתתפתי בסדנה של שלושה ימים, שנקראת "הפורום של לנדמרק", לא סדנת מיניות או משהו כזה בכלל. במהלך הסדנה עבדתי על כמה עניינים "תקועים" שהיו לי בחיים (ענייני קריירה, משפחה, בטחון עצמי) – ומיניות לא היה אחד מהם. באותו זמן היה לי בן זוג קבוע, ולא הייתי מודעת, או מספיק אמיצה להודות שיחסי המין שלנו לא עובדים, או לא עובדים כמו שרציתי.

לאחר הסדנה, וכחלק ממנה, היה סמינר, שהיה מורכב ממפגשים שבועיים קצרים, בהם מתאמנים על יישום של מה שלמדנו בסדנה הראשית. באחד המפגשים הראשונים, התבקשנו לדרג תחומים בחיים שלנו מ-1 ועד 10. כאשר 1 היה משהו כמו "על הפנים" ו-10 היה "מעולה".

הדירוג 5 היה "סבבה" או "בנסיבות האלה, זה הכי טוב שיכול להיות" או כמו שאומרים באנגלית, מילת ה-F, הלא היא Fine.

דירגנו תחומים כמו: קריירה, כספים, הסביבה הביתית, קשרים עם המשפחה, קשרים עם אנשים… וגם סקס ואינטימיות. נתתי לזה 0. מבחינתי זה היה תחום שלא עבד לי, עניין שדרש ממני מאמץ ומאבק מתמיד.

הפעם ההיא בסמינר, הייתה נקודת מפנה. הרשתי לעצמי להיות נוכחת לזה, בפעם הראשונה, בגלוי (מול עצמי ומול בן הזוג). וזה היה סופר הכרחי בשביל שאר השלבים שמפורטים בהמשך.

היכולת הזאת, להיות דג במים, ופתאום לשים לב למים, להתחיל לשאול שאלות ולהטיל ספקות היא הכרחית לכל שינוי או מהלך רצוי בחיים. ומלבד היכולת להיות נוכחת לנקודה בה הייתי, היא כוללת את היכולת להתייחס לאותה נקודה כנקודת מוצא.

השלב השני: לדבר על זה, קצת

לפני שאת נבהלת, תביני – השלב הזה הוא גמיש. מה הכוונה? מהרגע שקלטת שאת לא מרוצה מאיך שחיי המין שלך נראים, ושאת רוצה לשפר אותם, אני לא מתכוננת שתרוצי ותכתבי על זה בפייסבוק, או שתדברי על זה עם כל אחד, בכל הזדמנות. הכוונה היא רק להתחיל להניע את הגלגל, לבדוק אפשרויות לפתרון. אם זה מתאים, אז כן, לנהל על זה שיחה, עם בן הזוג, ו/או חברה קרובה.

לכן, זה גמיש. אם זה לא מרגיש לך נוח, או שהסביבה שלך לא תומכת/מאפשרת את השיחה, את לא חייבת לדבר על זה בכלל. מה כן? תתחילי לחקור בעצמך.

עבורי זה הגיע מכיוון אחר, התחלתי לראות סרטונים ביוטיוב על שיטת המודעות לפוריות. משם הגעתי לסרטונים שעסקו בגלולות, ותופעות הלוואי שלהן. בין היתר, הוזכר כל העניין הזה של חשק מיני. שמתי לב שלא שמתי לב שהוא לא קיים אצלי. מה גם שגיליתי שזאת לא ברירת המחדל.

החקירה, וזה שהתחלתי לדבר על הנושא (עם בן הזוג וגם עם רופא הנשים שלי), היוו שלב נוסף בלהבין שיש כאן משהו שלא עובד, שהתרגלתי אליו, וגם שזה לא חייב להיות ככה.

השלב השלישי: פעולות, גם הקטנות ביותר

פעולות התחילו כבר בשלב הקודם. לצאת ולחקור זאת כבר פעולה, שגם דורשת לא מעט אומץ, חייבת לומר. זה אולי אפילו השלב הכי מאתגר. אבל עכשיו הכוונה היא לפעולות טיפ-טיפה יותר אקטיביות.

התחלתי לקרוא ספרים מקצועיים בנושא, התחלתי לעשות שיעורי בית (מתוך מה שהיה כתוב בספרים), וגם, אולי הדבר הכי משמעותי, הפסקתי לקחת גלולות. כאן זה המקום לציין שאני לא רופאה, ולכן אל תראי את זה בתור ייעוץ. ייעוץ רפואי תמצאי אצל הרופא שלך ?.

באותה התקופה גם סיימתי את מערכת היחסים שבה הייתי, ולא עבר הרבה זמן ונכנסתי למערכת יחסים חדשה (עם הנוכחי). זה היה שלב הכרחי במסע שלי (בלי קשר למין), אבל מן הסתם, ממש לא חובה אצל כל אחת אחרת.

מה שכן, אם מערכת היחסים שלך עובדת, וחיי המין לא, תדעי שאפשר לעבוד על זה. זאת ממש לא סיבה להפרד. כל מה שצריך זה מודעות (שלב ראשון) ונכונות לעשות עם זה משהו (שאר השלבים).

השלב הרביעי: רתימה

ברתימה אני מתכוונת ללערב ולשתף את בן הזוג, וליצור אותו כשותף למסע או למשימה. אגב, אם את לא בזוגיות אז סחטיין – פחות עבודה ?

החלק הזה בפאזל, יכול ללוות את כל השלבים הקודמים. הוא לא חייב לבוא בדיוק כאן.

התוצר של רתימה טובה, היא פרטנר שמתלהב מהרצון שלכם להשתפר, להנות יותר, לאהוב יותר. כל כך מתלהב, שכשאת חושבת שהמצב אבוד, הוא אומר לך "בקטנה, בואי ננסה שוב" (וזה יכול להיאמר לשני הכיוונים!). מישהו שהוא איתך במסע all in!

שלב בונוס ואחרון: ההפצה

מרוב התלהבות מכל מה שעברתי ולמדתי, ומלדעת שיש הרבה נשים צעירות שנמצאות בנקודה איפה שבה אני הייתי וסובלות וחושבות שמשהו לא בסדר אצלן, היה חשוב לי להשמיע את הקול. קול ששונה ממה שנפוץ במדיה, בתקשורת, בחשבונות האינסטגרם המלוטשים… ולכן גם הקמתי את האתר הזה. לשמש כמקור מידע וכמקום להנגשת כלים לאותן נשים.

השלב הזה של ההפצה הוא לא הכרחי, הוא סוג של בונוס. הוא סוג של "תעבירי את זה הלאה" בשבילי, אבל זה ממש לא חובה להפוך לשגרירה בנושא.

יותר חשוב לעבור את המסע, לעשות פעולות בתחומים שבהם את לא מסופקת אבל הם חשובים לך. רק לא לוותר.

אז איפה את במסע שלך? גם את שמת לב לשלבים? מתוסכלת או נהנית מהדרך? ספרי לי בתגובות. אני אשמח לשמוע.

ביי לבנתיים,

אפרת