אם את בזוגיות, יום יבוא וכנראה שתצטרכי להתמודד עם פערים בחשק המיני. ובכלל, רמת חשק ששונה ממה שהיית רוצה, אצלך או אצל בן.ת הזוג. העניין הוא, שאם תנסי לפתור את העניין לבד בעזרת "מאמרים" וכתבות שטות באינטרנט, רוב הסיכויים שתתקלי בטיפים שלא ממש יועילו לך. וזאת מהסיבה הפשוטה שהם יתעלמו משאלה אחת עיקרית. שאלה שיש לה קשר מהותי לחשק, אבל היא כביכול לא על חשק. ועל השאלה הזאת (ושאלות דומות שנובעות ממנה) הפוסט שלפניכן.
קודם כל – מה הבעיה בטיפים הנפוצים בנושא חשק מיני?
הבעיה ברוב הטיפים וההמלצות הנפוצות היא שהן מתעסקות נטו בחשק המיני . כאילו חשק לא מחובר לשום דבר אחר הלאה. כשלמעשה חשק הוא לא דבר מנותק. לפחות לא לאורך זמן. חשק הוא תמיד חשק למשהו. ולכן טיפים והמלצות שמתרכזות רק באיך להעלות/להגביר/לעורר את החשק, מבלי שיהיה המשך ראוי לחשק, במידה מסוימת עושות חצי עבודה. ואת החצי הקל.
במילים אחרות, לפנות זמן בלו"ז, לטפל בסטרס, להכניס גיוון במיטה, לשחק משחקים…. כל אלו הן הצעות סבבה, לא לא חשובות. אבל הן לא נותנות מענה למשהו גדול בהרבה, שמשפיע על החשק המיני שלנו באופן הבסיסי ביותר.
זאת השאלה הכי חשובה לשאול כשאת חווה חוסר חשק
ולכן, השאלה הכי חשובה לשאול את עצמך כשאת (או הצד השני) חווה חוסר חשק היא: האם יחסי המין שאת מקיימת הם יחסי מין ששווה לחשוק בהם? כי מה שווה להביא/להרים/לעורר/להדליק/להצית את כל החשק שבעולם אם יחסי המין שאנחנו מקיימות הם יחסי מין בינוניים? או סתם כאלו שכבר לא ממש מספקים אותנו?
מבינה למה אני מתכוונת?
המדיה הפופולרית (ובכלל התרבות שלנו) אובססיבית לחשק עצמו. אבל בדרך היא שוכחת להסתכל על יחסי המין עצמם. העניין הוא שכל הסיפור הזה עובד הפוך. אם רק היינו מסתכלות על יחסי המין ובאות בגישה של "בואו ניצור יחסי מין שיהיה קשה לסרב להם" אני בטוחה שהרבה מהבעיות בחשק המיני שא.נשים חוות היו נפתרות.
אז השאלה לשאול: האם יחסי המין שאנחנו מקיימות הם יחסי מין ששווה לחשוק בהם?
מתוך השאלה הזאת אפשר לנדוד ולחשוב על שאלות נוספות כמו:
- מה אני רוצה כשאני רוצה סקס?
- מה אני אוהבת בסקס?
- מה אני לא רוצה כשאני לא רוצה סקס? או באיזה סוג של סקס אני לא מעוניינת? (שאלה סופר חשובה!)
- מה אני מוכנה לעשות כדי ליצור את סוג הסקס הזה? שזה עניין שאולי גולש הלאה לתיאום ציפיות אבל זה גם לא פחות חשוב.
אז למה כולם אובססיביים לחשק כשאולי הבעיה היא לא בחשק אלא ביחסי המין עצמם?
לפי דעתי – זה נוח יותר. עם כמה שלדבר על מיניות עדיין נחשב טאבו בחברה שלנו, אם יש משהו שיחסית(!) קל להודות בו בתחום הזה – זה חוסר חשק. זה הרי "ידוע" שחשק הוא משהו שדועך במהלך היחסים, עם/בלי הגעת הילדים. זאת הנורמה וזה כאילו מקובל. גם אם לא מדברות על זה יותר מידי, אנחנו מבינות שהחוויה שלנו לא ייחודית. לכן קל לנו יותר "להפיל" את העניין על חוסר חשק מאשר להודות במשהו גדול בהרבה. להודות שוואלה, יחסי המין שלנו כבר הפכו להיות סופר צפויים. ושדברים שאולי עבדו יופי בעבר, היום כבר לא מרטיטים כמו פעם, זה לא פשוט. מאתגר יותר, פגיע יותר ודורש הרבה יותר אומץ לבוא ולומר ביום בהיר אחד שיחסי המין הפכו לפחות מרגשים (או משמימים). או שגם אם הם סבבה, יש דברים אחרים שמושכים אותנו יותר (נטפליקס, טלפון, ועד עוד שעת שינה). אז באופן ממש מובן, אנחנו בוחרות להודות רק בחוסר החשק. פשוט כי זה בטוח יותר. מה דעתכן?
אמל"ג – ארוך מידי לא גמרתי
אם את מוצאת את עצמך (או הפרטנר.ית) חווה ירידה בחשק המיני, לפני שאת רצה למצוא "פתרונות פלסטר", לפני אכילת הסטייקים והאספרגוס, לפני שמן הסיכה התורן שמבטיח להגביר את החשק – תשאלי את עצמך, האם יחסי המין שלך שווים את החשק שלך? או בניסוח הקודם, האם יחסי המין שאת מקיימת הם יחסי מין ששווה לחשוק בהם? זאת לא שאלה פשוטה לחקירה אבל היא תועיל הרבה יותר מסתם להגביר את החשק ללכת למסיבה שלא ממש שווה את המאמץ.
וברגע שהתשובה לשאלה הזו ידועה וברורה, כאן מגיע חלק הרבה יותר קל. כן, אולי צריך ללמוד עוד קצת איך חשק מיני עובד ולהיפתר מכמה אמונות מיושנות לגבי חשק (הכל עושות בכיף בקורס שלי אגב), אבל אלו הם כבר עניינים פשוטים יותר לטיפול, בטח אחרי שיחסי המין שיצרנו הם כאלה שווים 
כמו תמיד- אשמח לשמוע מה חשבת.
ואם יש שאלות, מוזמנת גם!
תגובה אחת