אוננות נשית – כל מה שלא ידעת שאת רוצה לדעת

אוננות נשית. כמה מטען יש לצמד מילים אלו. כמה חשש יש מלדבר על הנושא הזה. ולמה בתכלס? הרי מדובר בפעולה שאנחנו עושות מאז שהיינו ברחם של אמא שלנו, חלק ממשיכות איתה גם אח"כ, חלק סופגות הערה או שומעות איזה סיפור או מיתוס ומפסיקות, או מתחילות לעשות זאת בהסתר. חלק חוזרות לזה מתישהו, וחלק לא.

אבל מה יש בפעולה הזאת שכל כך מפחידה אותנו? למה לעשות לנו נעימי ביד זה סבבה. מסאג' זה בסדר, אבל שאנחנו נגע בפות של עצמנו, בפרטיות שלנו – פחות?

אז לכבוד חודש מאי – חודש האוננות הרשמי (לא רק אוננות נשית) – החלטתי להקליט פרק לפודקאסט בנושא, וכאן בבלוג אתן מקבלות את תמצית הדברים, למי שמעדיפה לקרוא 🙂 


חשוב חשוב חשוב: החופש מאוננות

מה שאת עומדת לקרוא כאן יהיה בשבחי האוננות. אני אעודד אוננות, אציג יתרונות ועוד דברים בסגנון. אבל מה שאני חוששת, זה שזה יצא כאילו אני אומרת "כולן חייבות לאונן ולאהוב אוננות" וזאת לא הכוונה ולכן חשוב לי להבהיר אותה.

יש אמירה כזאת שאני מאד אוהבת לגבי מיניות וחקירת הגוף וכל זה. שאומרת "החופש למיניות חשוב לא פחות מהחופש ממניות". אז בזמן שאני בהחלט אעודד אוננות, אני לא רוצה שישתמע כאילו יש פה הכרח. משהו שחובה לעשות. משהו שאם לא עושות אתן מפספסות. סבבה? החופש מ חשוב לא פחות מהחופש ל. וזה נכון באופן כללי על מיניות. ועל אחת כמה וכמה סביב אוננות. אז נמשיך מכאן בשבח האוננות הנשית אבל זכרו תמיד שזאת אף פעם לא חובה.

איך בכלל חודש מאי הפך להיות חודש האוננות?

אוננות תמיד הייתה אסורה מבחינה דתית. אבל בסביבות המאה ה-17-18, אוננות הפכה להיות עניין לפחד ממנו גם בקטע רפואי. רופאים פרסמו חוברות עם הסכנות של אוננות. למשל: אוננות יכולה לגרום לעיוורון, אפילפסיה, היסטריה, עקרות, הקאות, חצ'קונים, שכחנות (או איבוד זיכרון), כאבי גב, התפרצויות זעם, חום ועוד. באופן כללי, בשנים שבהם הומצאו ונמצאו כל כך הרבה מחלות, מבלי לדעת מה גורם להן, קל היה להאשים את האוננות. מעשה שגם ככה נתפס כאסור ושפל.

רק ב-1968 אוננות יצאה מספר הDSM – המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות –  הספר שמרכז את כל ההפרעות הנפשיות שיש. ספר שמוציא ארגון הבריאות האמריקאי, שרק ב-1972 הכריז סוף סוף על אוננות כבריאה.

אבל בין ההכרזות הרשמיות האלה ועד שהאוכלוסיה הכללית תופסת אוננות כבריאה (ובטח אחרי מאות שנים של טאבו על הנושא) לוקח הרבה זמן. ואכן, הנושא עדיין נשאר שנוי במחלוקת.

עד כדי כך שנוי במחלוקת שב1994, פרופ' ג'וסלין אלדרס, רופאה אמריקאית, שהייתה בין היתר ראש הסוכנות לרפואה ציבורית של ארצות הברית והאישה הראשונה השחורה בתפקיד הזה, הציעה שכדאי להזכיר בחינוך המיני בבתי הספר שאוננות זה דבר בטוח ובריא. היא גם חשבה שצריך ללמד על זה. בין אם במטרה למנוע מאנשים לקיים יחסים באופן לא בטוח (באותה תקופה מאד חששו מאיידס), ובין אם כי מדובר פשוט בחלק טבעי ממיניות האדם.

נשיא ארה"ב באותה התקופה, ביל קלינטון, לא ממש אהב את טענתה והיא אולצה להתפטר מתפקידה על האמירה הזאת. זה קרה ב1994, וב1995 הוכרז שהשבעה במאי יהיה יום האוננות הלאומי. מה שאחר כך התרחב לחודש שלם.

למה האנושות כל כך חוששת מאוננות נשית?

מבחינה היסטורית, אם נשים רגע בצד את האיסור הדתי, קו המחשבה נע לאט לאט לכיוון הכרת הדגדגן והכרה בחשיבות שלו (או בחוסר הנחיתות שלו). לאט לאט הבינו שהנרתיק הוא לא מה שגורם לרוב הנשים לחוות אורגזמה וגם הבינו שנשים יכולות לחוות אורגזמה לבדן באמצעות עינוג של הדגדגן שלהן. עינוג עצמי. ואם תחשבו על זה, זה מפחיד! וכך עלו כל מיני שאלות וחששות, כמו:

האם כבר לא יצטרכו גברים בקרוב?

על מה נשים חושבות כשהן מאוננות? אולי הן משוגעות? חסרות רסן?

כמה הן יכולות לאונן? האם יש גבול לחשק ולרצון שלהן?

האם נשים יכולות לעשות את זה אחת עם השנייה? ואז על אחת כמה וכמה גברים יהיו מיותרים?

תחשבו על זה, באותם זמנים (בסביבות המאה ה19) נשים התחילו להרוויח קצת כסף משל עצמן, נשים גם מתו לא מעט במהלך הלידות, אז זה בכלל עודד לחוות עונג מיני שאין לו סכנה להריון, ללא צורך באחר. מה שבא ביחד עם כל מיני תפיסות עצמאות כאלה ואחרות – קל לראות כמה זה עלול להפחיד גברים. והאמת שלא רק גברים. כל שינוי של סדרי עולם – תמיד מפחיד. גם את אלו (הנשים) שירוויחו ממנו.

בכל אופן, אחת החששות היו שנשים יסבלו ממה שנקרא Marital Aversion – סלידה מנישואים.

מה גברים עשו כתוצאה מהפחד מאוננות נשית?

אז אנשים התחילו ממש לפחד מכל מיני דברים בנאליים שכאלה. למשל, תהיתן פעם למה הכידון באופני נשים הוא גבוה? מתברר שזה כדי לשנות את זווית הרכיבה של נשים כך שהדגדגן לא יקבל גירוי במהלך הרכיבה. דגמי אופניים כאלו קיבלו בעבר את הכינוי "הגייניים". כשהגייני זאת מילה מכובסת שהכוונה שלה – לא מגרה מינית. היו אנשים שכתבו מאמרים על הסכנה בנשים שנוסעות בַרכבת ללא גבר, או רוכבות על סוסים, או אפילו מפעילות מכונות תפירה מסוימות.

 

קטע מתוך המאמר Bicycling for Women from the Standpoint of the Gynecologist, 1895

בקיצור, הפחד היה כל כך גדול וממשי, שנשים פחדו להיתפס מיניות.

ואני רוצה שתבינו שלא מדובר פה רק בהיסטוריה של לפני כמה מאות שנים. אלא בפחדים שאיתם אנחנו מתמודדות עד היום. לכן, אם אוננות לא באה לך בטבעי, חשוב שתדעי שזה לא משהו "אישי". הדעות והמחשבות שלך לגבי אוננות נשית הן לגמרי דעות ואמונות שנכחו במשך מאות שנים בתרבות שלנו.

מעט עובדות ומספרים סביב אוננות נשית

מבחינת כמה אוננות זאת פעולה נפוצה – קצת קשה למצוא מספרים, הם גם שונים בין כל מדינה ומדינה, תלוי גיל, תלוי שנת המחקר/דור, ובכלל תלויים בכל כך הרבה דברים. אבל אני כן חושבת שבטוח לומר שבסביבות ה-80% מהנשים אוננו לפחות אחת בחייהן. אצל גברים אגב המספרים יותר גבוהים. כ-95%. (Tenga report 2016)

כ-98% מהאוננות הנשית מתאפיינת על ידי גירוי הדגדגן.

כ-80-90% מהנשים מאוננות ללא מגע בנרתיק, כולל כשהן משתמשות בצעצועי מין.

נשים שמאוננות מסופקות מינית יותר מנשים שלא מאוננות.

נשים מגיעות לאורגזמה מאוננות בממוצע תוך 4 דקות, שזה דומה לגברים אגב, וגם זה מהיר יותר בהשוואה למה שקורה בסקס הזוגי (שם זה בערך 20 דקות של גירוי לדגדגן). אגב על הנושא הזה דיברתי בפוסט "למה לוקח לי הרבה זמן לחוות אורגזמה"?

נשים מאוננות כשהן רווקות וכשהן בזוגיות. במילים אחרות, אוננות היא לא בהכרח תחליף לסקס הזוגי. אלו שני דברים שיכולים לקרות במקביל וזה בסדר.

כמה יתרונות לאוננות נשית ובכלל

  1. אוננות זאת הדרך שלנו לחקור מה אנחנו אוהבות מבחינה מינית, לחקור את החשקים שלנו, את הגבולות שלנו, לפתח את היכולת שלנו לדמיין ולפנטז, וגם להנות מהמיניות שלנו ובכך להעצים את החשק המיני שלנו. וכשמדובר על אוננות לבד נחסך מאיתנו הלחץ של הנוכחות של מישהו.י אחרים.
  2. אוננות עוזרת לנו עם דימוי הגוף שלנו. היא עוזרת לנו להכיר את הגוף שלנו לא רק כאובייקט ויזואלי (לא רק סביב "איך אני נראית") אלא להפנות תשומת לב לאיך דברים מרגישים לנו בגוף.
  3. אוננות עוזרת לנו להתאמן על תחושת הראויות שנדרשת כדי שנחווה אורגזמה. במקום לחכות להרגיש ראויות ורק אז ללמוד מה עושה לנו טוב… אוננות זה ה-תרגול לדבר.
  4. תרגול מיינדפולנס. תרגול של אוננות הוא במידה רבה תרגול של מיינדפולנס. מישהי שמעה 2 במחיר 1?
  5. בכללי, אנשים אוהבים לתת רשימות נוספות של יתרונות לאוננות כמו הפחתת כאבים (מוסת ועד מיגרנה), הרגשת שמחה, יצירתיות, עזרה להירדם, הורדה של סטרס, וכנראה גם משפרת את המערכת החיסונית שלנו. אבל כל אלו הן תופעות לוואי של אורגזמה! לא ספציפית של אוננות:)

מדוע יש כל כך הרבה בושה ומבוכה סביב הפעולה הכל כך טבעית הזאת?

אצל חלק, מדובר בהמשך ישיר של השפעת ההיסטורי של אוננות. מחשבות שזה לא בריא, שזה לא משהו שנשים עושות, שזה מלוכלך, שזה מסוכן באיזושהי צורה וכדומה.

נוסיף לזה שכמעט ואין ייצוג של הדבר במדיה. בטח לא בשנים שבהם גדלנו. אני יכולה לספור על כף יד אחת שיח על אוננות ובמיוחד של אוננות נשית. והרוב יהיה מהשנים האחרונות. ולכן, אם אנחנו לא רואות את זה, זה מעביר מסר מסוים. בדיוק כמו שאם לא מדברים על מיניות בבית, זה לא לא מעביר שום מסר, אלא זה מעביר מסר שזה נושא מיוחד. ולרוב מיוחד בקטע שלילי.

סיבות נוספות למבוכה סביב אוננות נשית, היא גם חוסר השיח שיש לגבי הפעולה בקבוצות נשים. כתבתי על זה פעם בפוסט הקצר הזה.

לפעמים על פני השטח זה נראה כאילו יש חשש רק מהאוננות עצמה. אבל לפעמים מדובר במשהו רחב יותר. כמו להרגיש טוב לגבי סקס (ולא נגיש אשמה או בושה), להרגיש ראויות לחוות עונג, ללמוד להירגע, להתמסר. ייתכן ואלו דברים שמאתגרים יותר עבור נשים.

סיבה נוספת שהיא דווקא קשורה יותר לביולוגיה מאשר לחברה, היא שהאיבר שלנו בהשוואה לפין פחות נגיש ובולט. אנחנו הרי לא חייבות לגעת בפות כדי לעשות פיפי, אין שום ניעור בסוף, ואין כל כך מגע. אז חוסר הנרמול של המגע גורם לפחות חקירה וזה גורם לפחות גילוי של עונג באיבר ולפחות אוננות.

וסיבה אחרונה, ישנה גם התפיסה שאוננות זה לא משהו שעושות כשיש זוגיות. ואולי ספציפית אוננות נשית. ולכן, כל עוד מישהי נמצאת בזוגיות, היא מונעת מעצמה שנים של אוננות ושל העמקת ההכרות עם הגוף. וזה ממש חבל (סורי על הפולניות) מכיוון שלאוננות יש השפעה חיובית על יחסי המין הזוגיים. נשים שמאוננות בדר"כ מקיימות יותר יחסי מין עם הפרטנר.ית שלהן וגם חוות יותר אורגזמות בסקס הזוגי.

פרקטית – איך עושות את זה? איך נשים אחרות עושות את זה?

כמו שהזכרתי קודם, וכתבתי בפוסט שלם על הנושא (איך נשים מאוננות?), הרוב המוחלט של הנשים מענגות את עצמן ומאוננת על ידי גירוי של הדגדגן. לא כולן, חשוב לומר, אבל הרוב המוחלט. בתוכן, חלק משלבות גירוי נרתיקי וחלק לא. אבל חוץ מגירוי הדגדגן, באמת שאין כללים.

יש כאלה שמאוננות עם רגליים פתוחות, יש כאלה עם רגליים סגורות, יש כאלה בשכיבה, על הבטן, על הגב, יש כאלה בישיבה, או בעמידה. יש כאלה במקלחת, יש כאלה שעושות את זה בשקט, יש כאלה בקול רם, עם מגע ישיר בפות, ללא מגע ישיר בפות, יש כאלה שמשלבות מגע בעוד אזורים בגוף, יש כאלה שלא, יש כאלה שמשלבות עזרים כמו בובה, כרית, רהיט, ועד צעצוע מין. ועוד המון המון דרכים. אם לא הזכרתי את הדרך שלכן אגב, זה אומר שלא הזכרתי את הדרך שלכן. זה הכל. אבל תהיו בטוחות שיש עוד נשים שמאוננות בדרך הזו.

אבל שוב, המכנה המשותף הכי גדול זה גירוי הדגדגן. וגם כאן, יש כאלה שנוגעות חזק יותר, יש כאלה שחלש, מהר, לאט, עם אצבע אחת, עם כל היד, מגע מסאג'י כזה, מגע מתופף כזה… אינספור דרכים וקומבינציות.

המלצה חמה: האתר OMGYES

מקור לימוד ממש טוב לאוננות (ולא רק) שאני רוצה להמליץ בהקשר הזה הוא אתר בשם OMGYES. אתר שדרכו אפשר ללמוד מספר טכניקות אוננות פופולריות, ולקבל עליהן הסברים מעמיקים, הדרכות וכדומה. לכל דרך אוננות יש שם שזה סופר מנרמל בפני עצמו, וגם עוזר אח"כ לתקשר את זה הלאה, והכל מודגם על ידי נשים שממש מדגימות על עצמן. אבל לא בקטע פורנוגרפי מעפן שכזה. אלא בצורה ממש אסתטית. נעים יחסית לצפייה.

האתר הוא בתשלום, תשלום חד פעמי. והוא בעצם מורכב מעונות. כרגע ישנן שלוש עונות. העונה הראשונה עוסקת בעינוג חיצוני והיא בעיניי החשובה ביותר, העונה השנייה עוסקת בעינוג פנימי והעונה השלישית עוסקת בצעצועי מין. וברגע שרוכשות עונה, היא שלכן לכל החיים.

אם אתן לא מכירות ולא מנויות, אני ממליצה בחום לבדוק את האתר. לראות את ה"טעימות" המוצעות ואם הן מוצאות חן ונראה לכן שתרוויחו מלהיות מנויות באתר – אז לרכוש את העונות שמעניינות אתכן.

אציין שיש לי לינק אפילייאייט לאתר – שזאת כרגע החברה היחידה שאני בסוג של שיתוף פעולה איתן וזה כי אני באמת באמת אוהבת את המוצר הזה ותומכת בו. אז שתדעו שאם אתן גם ככה מחליטות לרכוש – אני אשמח שתעשו זאת עם הלינק שלי. זה לא ישנה לכן את המחיר אבל זאת דרך עקיפה ונחמדה לתמוך בי ובפודקאסט הזה (באופן אנונימי). אז תודה מראש.

אבל כן חשוב לי שאם אתן קונות, תקנו כי אתן באמת רוצות ובאמת מתכוונות לנסות ליישם. אחרת זה סתם בזבוז. ואם מישהי רוצה להתייעץ אז כמובן גם מוזמנת לכתוב לי ואשמח לעזור.

המלצה לסיום

בלי קשר לOMGYES ועד שאקליט פרק קצת יותר טכני על איך ללמוד לאונן (כתבו לי אם יש ביקוש!) – מזמינה אתכן בתור התחלה לקחת מראה קטנה או אפילו לפתוח את המצלמה במוד סלפי, ולעשות היכרות עם הפות שלכן, היכרות ויזואלית בתור התחלה. ואח"כ אפשר ממש להתחיל לעשות היכרות ידנית יותר. ופשוט לבדוק, איפה נעים לכן לגעת? תאמינו לי שהתשובה נמצאת אצלכן בגוף, ואתן רק צריכות להקשיב, וגם לשים בצד את כל הקולות המביכים, והמודעות העצמית.. ולא לשפוט את עצמכן. רק לכמה רגעים. זכרו: זה הגוף שלכן! ומותר לכן לגעת ולחקור אותו! ולא יקרה שום דבר אם תעשו זאת:)

(בכתיבת הפוסט נעזרתי בספרים: Come As You Are, Becoming Cliterate, Mind The Gap, The Hite Report, The Sweetness of Venus)

מוזמנת להמשיך לעקוב:

רוצה לקבל עדכון כשיוצא פוסט חדש?

מוזמנת להכניס פרטים ותקבלי עדכונים על פוסטים חדשים,
המלצות קריאה, ומפגשים שווים שאני מארגנת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן