שמעת פעם על נקודת הג'י? ניסית לחפש אותה? ניסית לחוות אורגזמה דרכה? מבחינה מחקרית היא לא קיימת. מצד שני, יש נשים שכן מעידות על אורגזמה מאותה נקודה מסתורית. כן, יכול להיות שהאורגזמה נובעת מגירוי הדגדגן (החלק הפנימי והפחות מוכר שלו). אבל עדיין… איך זה שחלק מהנשים כן רגישות באזור וחלק ממש לא? האם אנחנו צריכות להמשיך לחפש את הנקודה? לזנוח לגמרי את המרדף אחריה? או לקבל עובדה מסוימת שהמחקר פשוט מתעלם ממנה! מהי אותה עובדה? קראי ותגלי.
*הערה קטנה: יש נטייה בשנים האחרונות לקרוא לנקודה אזור. כלומר במקום נקודת הג'י, אזור הג'י. יש הגיון בזה כיוון שיש נשים שמעידות על רגישות של אזור מסויים ולא רק בנקודה ספציפית. אני לפעמים אתייחס לדבר כנקודה ולפעמים כאזור. גם כי ההיסטוריה סביב הנקודה היא סביב הנקודה וגם כי אני לא רואה את החידוש המטורף בלקרוא לנקודה אזור. יש חדשנות רבה יותר מהסמנטיקה הזאת 🙂
קצת היסטוריה (מעניינת!) על נקודת הג'י
הכל התחיל די רגוע
ב-1950 רופא בשם ארנסט גרפנברג פרסם מאמר על אזור מסויים בנרתיק שרגיש למגע. האזור נמצא כ-2–3 ס"מ פנימה מפתח הנרתיק, לכיוון הדופן הקדמית (הצד של הבטן). המאמר עצמו לא עסק יותר מידי בנקודה, אלא יותר בתפקיד צינורית השופכה באורגזמה הנשית. אבל זה היה האזכור הראשון שהיה לנקודה. מאז, למשך כ-30 שנה, נקודת הג'י די נשכחה, עד שב-1981 יצא מאמר שעסק בשפיכה נשית ששם הוזכרה הנקודה בפעם הראשונה בתור "נקודת הג'י". הנקודה נקראה על שם אותו גרפנברג.
אם מעניין אותך לקרוא עוד בנושא השפיכה הנשית – לחצי כאן
נקודת האל-חזור
הכל השתנה כשב-1982 יצא ספר בשם "נקודת הג'י". לספר הזה מיוחס כל ה"הייפ" שיש עד היום סביב נקודת הג'י. ומה בעצם עשה הספר? במובן מסויים הוא החזיר אותנו בערך 100 שנה אחורה לתקופה של פרויד ולסיווגים השונים שלו לאורגזמות. בתחילת המאה ה-20 פרויד סיווג אורגזמות לפי שמות: אורגזמה דגדגנית ואורגזמה נרתיקית. סיווגים שהצלחנו להיפטר מהם בשנות ה50-70. אבל, אותו הספר שיצא ב-82, חזר להשתמש במונחים אלו לאורגזמות, ובעצם החזיר אותנו אחורה בזמן על ידי אותו שימוש במונחים כמו "אורגזמה דגדגנית", אורגזמה נרתיקית" ו"אורגזמה משולבת".
הערה צדדית: אני אישית לא אוהבת ולא משתמשת במונחים כמו "אורגזמה דגדגנית", "אורגזמה נרתיקית", "אורגזמה מנקודת הג'י" וכדומה. בעיניי זה לא מדויק ויש לי על זה גם פוסט נפרד שממליצה לקרוא.
ההייפ מגיע
מאז יציאת הספר והשימוש החוזר במונחים האלו, אורגזמה מנקודת הג'י פשוט הפכה להיות קטע. אופנה חדשה בתחום האורגזמות. שגם הסתדרה מצוין עם הנרטיב ששם את מיניות הזכר במרכז. כי פתאום ישנה דרך "חדשה" שבה הגבר מקבל גירוי די מדויק (מהחדירה), והאישה, אם היא רק תמצא את נקודת הג'י, אז גם היא תוכל להנות ולגמור מחדירה.
וכמובן שיש גם טונות של מסחור סביב הנקודה: ויברטורים מיוחדים, קונדומים שאמורים לספק גירוי לנקודה, שמעתי גם על חומר סיכה ייחודי (למרות שלא הצלחתי להבין מה בדיוק שונה בדבר), סדנאות לאיתור וללמידת האורגזמה ה"נכונה". ואפילו הומצאה זריקה שאמורה להבליט את האזור כך ש"נצליח" לחוות אורגזמה מהנקודה.
וזה בלי קשר לאלפי הייצוגים במדיות השונות (טלוויזיה, כתבות על כתבות במגזינים של נשים) על כמה אסור לפספס את האורגזמה מנקודת הג'י, ואיך גם אנחנו נוכל למצוא אותה.
נפגעות נקודת הג'י
אנחנו רק עכשיו מתחילות לצאת (אם בכלל) מתקופה די ארוכה של סיחרור סביב נקודת הג'י. תקופה שהותירה לא מעט נשים עם תחושה שהן פגומות כי אף פעם לא הצליחו למצוא את אותה הנקודה המסתורית.
אנחנו כל כך יוצאות עכשיו מתקופת נקודת הג'י, שאפילו מגזין "קוסמופוליטן" הוציא פוסט אינטראקטיבי מטורף שבו המגזין לוקח אחריות ומתנצל על העוול שנגרם לאורך השנים מכל אותן הכתבות שפרסם לאורך השנים על אותה הנקודה!
אבל האם נקודת הג'י באמת לא קיימת? לא בטוח!
נקודת המבט המחקרית
מבחינה מחקרית, הדעות חלוקות. יש לא מעט מחקרים מהשנים האחרונות שמודיעים שנקודת הג'י לא קיימת (דוגמא). ואכן, באמת מעולם לא נמצא איזשהו איבר או מבנה מובחן כלשהו שהוא נקודת הג'י. והנטייה היום היא לייחס בעיקר לדגדגן את מה שיוחס עד היום לנקודת הג'י. כלומר, שגירוי באזור בעצם מגרה את החלק הפנימי של הדגדגן ולכן מדובר ב"אורגזמה דגדגנית".
מצד שני, יש נשים שמדווחות שהן כן מרגישות בתחושה שונה כשהן מקבלות גירוי באזור. אז נשאלת השאלה איך זה מסתדר עם מה שהתגלה במחקר? וכאן אנחנו מגיעות ל…
הבעיות השונות במחקרים על נקודת הג'י
את מי בדקו באותם המחקרים? נשים רנדומליות? נשים שמעידות שהן רגישות באזור נקודת הג'י? נשים שמעידות שהן לא רגישות באזור? גופות (שמן הסתם הן לא מעוררות ולא ידוע אם היו רגישות או לא)? כל קבוצה שכזאת יכולה להוביל לתוצאות שונות של מחקר. ואכן כשמדדו קבוצת נשים שלא מעידות על רגישות באזור לא נמצאה רגישות באזור.
מה חיפשו באותו המחקר? נגיד וניסו לאמוד צפיפות של עצבים או של זרימת דם לאותו אזור, האם התוצאה הוסקה על בסיס ממוצע? האם יש ערך בלהסיק מתוך ממוצע? האם תוצאות "חריגות" הוסרו מהחישוב? מתברר שכן!
האם מדדו את הדבר הנכון? למשל, האם נכון בכלל למדוד ריכוז קצוות עצבים בנרתיק? הרי נקודת הג'י היא לא בהכרח בנרתיק. אולי הגישה אליה היא דרך הנרתיק? ולכן מה נכון למדוד? לחלופין, האם מדדו זרימת דם? זרימת דם לא בהכרח מעידה על עוררות או עונג.
היא לא דומה לאף אחת אחרת
אם יש מסקנה אחת מכל המחקרים שנעשו, אלו שמראים נתונים על הימצאות של נקודת הג'י ואלו שלא, היא שכל אישה (נקבה בתכל'ס) היא פשוט שונה! בדיוק כמו שלכולנו יש פנים עם עיניים, אף, פה, גבות ולחיים. איברים שסה"כ עוברים יופי באבולוציה. עדיין, ישנה שונות (קטנה יותר או גדולה יותר) בין העיניים של כל איש.ה על כדוה"א. כנ"ל לגבי איבר המין שלנו. וכנ"ל לגבי הפיזור העצבי, המיקום המדוייק של כל איבר, עובי רקמות מסויימות וכדומה. המרכיבים העיקריים נמצאים (נרתיק, דגדגן, צינורית השופכה), בלי לעבור המון שינויים (בדר"כ). אבל כן יש שינויים קטנים שקורים ומתאפשרים בין נקבה לנקבה.
ולכן, כשזה מגיע לעדויות של נשים על חוויות מסוימות אנחנו צריכות לשים לב שלא לשלול חוויות רק בגלל שהן פחות שכיחות. אגב, זה לא אומר שכל חוויה נדירה יחסית היא בהכרח משהו ש"כולן יכולות ללמוד אם רק ירצו" (שלום אורגזמה מחדירה). אלא ששוב, אנחנו שונות אחת מהשנייה. לפעמים אפילו ברמה הפיזית שלא תמיד בשליטתנו.
אז יש או אין נקודת ג'י?
מבחינת אזור מובחן – כנראה שאין. מבחינת החוויה – אצל חלק יש, אצל חלק יש בתנאים מסויימים ואצל חלק פשוט אין. וכל תצורה או חוויה שכזאת היא נורמלית. אפשר לבדוק, אפשר לחקור, אפשר לחפש, אפשר לנסות. במידה ומוצאות – מעולה. במידה ולא מוצאות – גם מעולה. במשך כל כך הרבה שנים פימפמו לנו את המסר שבטוח יש לך את הנקודה. ושאת אמורה למצוא אותה ולהרגיש אותה טוב מאד. ושאם את לא מוצאת אותה משהו בהכרח לא בסדר בך ואת מפספסת עונג אפשרי. ואני אומרת – שימי פס על הכל. בסופו של דבר זאת אופנה ולא הרבה מעבר לזה. ומחקרים (קצת יותר טובים) מראים שזה לא מה שהופך את יחסי המין להיות מופלאים.
מה דעתך? כתבי לי בתגובה:)
