שפיכה צורנית? אורגזמה נקבובית? הטכניקות לסקס מופלא

למה החלטתי לכתוב על הנושא?

לאחרונה אני נחשפת להרבה סדנאות בתחום המיניות. ובשונה מהסדנה שאני מציעה, נראה שיש הרבה עיסוק בטכניקה. ולמרות הסלידה האישית שלי (עליה הרחבתי מעט בפודקאסט) לדבר וללמד טכניקה (פרט לחלק קטן במפגש שעוסק באורגזמות), אני תוהה האם אני מפספסת משהו? אולי הטכני כן עושה את ההבדל באיכות יחסי המין שלנו?

כדי לענות על השאלה הזאת, מעבר לתחושת הבטן והניסיון האישי שלי, חשבתי שיהיה מעניין לבדוק מה הגישה שעולה במחקרים על "יחסי מין מופלאים".

הנושא של "יחסי מין מופלאים" ממש לא חדש בבלוג. אפילו מראיינים אותי לפעמים בנושא (כתבה, פודקאסט). מה שכן, הרעיונות שאביא בפוסט הזה הם רעיונות שטרם קיבלו ביטוי בבלוג (ואני מניחה שבכלל לא דוברו והונגשו בישראל- שזה ממש מגניב). אז הולך להיות מפתיע ומעניין!

קצת רקע: יחסי מין מופלאים

כשאני מדברת/כותבת על "יחסי מין מופלאים" אני מדברת על אוסף מחקרים מהשנים האחרונות, שבניגוד לרוב המחקר בתחום המיניות, באו לחקור מה קורה "בצד השני של הסקאלה שלי יחסי המין". כלומר, מה קורה אצל הא.נשים שמקיימים.ות יחסי מין שממש יוצאים מגדר הרגיל (א.נשים שמעכשיו אתייחס אליהםן בתור "מגניפיסנט לאברס" לשם הפשטות המגדרית).

לאורך השנים, המחקרים הללו הצליחו לאפיין מה זה בכלל אומר "יחסי מין מופלאים". כלומר מהם המאפיינים והמרכיבים של יחסי מין מעולים שכאלו? מה גרם לאותם א.נשים להגיע למצב שבו הם.ן חווים וחוות יחסי מין מופלאים? מה קרה בדרך לשם? ושאלה נוספת, מבין המון שאלות שאותם א.נשים נשאלו הייתה – אילו מיומנויות היה חשוב לפתח כדי לחוות יחסי מין מופלאים?

כשקוראות את הספר ואת המחקרים בנושא יחסי מין מופלאים, די ברור כשמגיעות לחלק בנושא מיומנויות – שזה לא הולך להיות חלק ארוך. ואכן כששאלו את המגניפיסנט לאברס בנוגע למיומנויות במיטה– הםן הרימו גבה. כלומר גם להםן היה ברור שמדובר במשהו מינורי. לא היה מדובר בעניין עיקרי במסלול שלהםן לעבר יחסי מין מופלאים. בטח כשמדובר על על הטכניקות שפופולרי לדבר עליהם: תנוחות, גיוונים וצעצועים.

אז אילו מיומנויות וטכניקות דווקא כן הוזכרו?

1. יכולות ריכוז והתמקדות

אחת המיומנויות הכי חשובות שציינו המגניפיסנט לאברס הייתה היכולת להתרכז ולהתמקד ברגע הזה. להישאב באופן מלא לתוך הסיטואציה. למקד את כל תשומת הלב על עצמםן ועל הפרטנר.ית שלהםן. דבר הדורש מאמץ מתמשך ומכוונות מסוימת, כל פעם מחדש.

עוד מודגש שלא מדובר בהתרכזות והתמקדות כמו במיינדפולנס. מה שמאפיין תרגול מיינדפולנס הוא מין הסתכלות מן הצד על הסיטואציה. היכולת, אפילו במעט, כאילו להתנתק ממנה. לסווג מחשבות כמחשבות, תחושות כתחושות וכדומה. ואכן שריר המיינדפולנס יכול לעזור לנו לא מעט ביחסי המין שאנחנו מקיימות. אבל, כאן היה מדובר במשהו קצת אחר. אולי קצת ההפך ממיינדפולנס. הישאבות טוטאלית לסיטואציה.

2. מיומנויות מיניות וידע מיני

בתרבות שלנו יש התמקדות מטורפת סביב טכניקות. טכניקות מגע וגירוי, מגע חושני, משחקים מיניים, וכמובן תנוחות. לעומת זאת, רוב המגניפיסנט לאברס די המעיטו בחשיבות הידע הטכני הזה. אלו הרוב. היה גם מיעוט שטענו שידע בסיסי הוא דווקא חשוב. הוא חשוב בשביל הבטחון הבסיסי לצאת לדרך ולחקור. כלומר איך שאני מבינה את זה, מדובר באמצעי ולא במטרה. אמצעי לצאת לדרך, להרגיש בנוח, להרגיש בטחון להתחיל לחקור. אבל, זאת לא המטרה. כלומר זה לא שללמוד טכניקה כזאת או אחרת זה מה שיגרום ליחסי המין להיות מופלאים. אולי אפילו להפך. מכיוון שדווקא גישה של one size fits all יכולה להיות "מכשלה" בדרך של לצאת ולחקור. ועל זה תכף ארחיב בסעיף נפרד.

חלקם ציינו שיש חשיבות להבנה אנטומית בסיסית. להכיר באופן בסיסי אילו אזורים יותר רגישים ואילו פחות רגישים.

מבחינת איפה ניתן ללמוד את הידע הבסיסי, הם אמרו שאלו דברים שלגמרי אפשרי ללמוד בסדנאות וספרים. אבל גם לא פחות בקשר המיני עצמו. הם עודדו לצאת ולחקור את עצמנו ברגישות ובקשיבות.

המגניפיסנט לאברס סיכמו בזה שהטכני הבסיסי הוא חשוב, אבל שיש מיומנויות אחרות חשובות לא פחות. מיומנויות כמו רגישות, קשיבות, תגובתיות, תשומת לב, תקשורת, חיבור, פוקוס. ופחות הקטע של לדעת טכניקה אחת יותר או פחות. שזה מביא אותנו לנקודה הבאה:

3. התאמה ייחודית של הטכניקה לפרטנר.ית

נקודה נוספת שעלתה במחקר זה עד כמה חשוב מעבר ללדעת את הטכניקות ולשכפל אותן ללא הכרה, זה לדעת להתאים אותן לסיטואציה/לפרטנר/ית. מגניפיסנט לאברס דיברו על למידה משותפת, עשיית שינויים תוך כדי תנועה וקשיבות לפרטנר.ית. הם דיברו על זה שכל פרטנר.ית זה כמו למידה מחדש. ושלעשות את אותו הדבר עם כל הפרטנרים – זאת דווקא מכשלה בדרך ליחסי מין מופלאים. כלומר הם שמו דגש גדול שמה שיותר חשוב מללמוד טכניקות, זה להתאים אותן לסיטואציה ולהיות קשובים.

הנקודה הזאת הזכירה לי קטע אחר מהספר, שעסק ספציפית באורגזמות. בקטע המדובר הם דיברו על הנטייה הזאת, בתחילת כל קשר מיני, להיות סקרניים.יות ולחקור את הצד השני. נטייה שקצת הולכת לאיבוד ברגע שמצאנו את הדרך הכי מהירה ומבטיחה לגרום לצד השני לחוות אורגזמה. כי אז לאט לאט אנחנו מתחילות להתקבע על אותה דרך ספציפית. ומה שהמגניפיסנט לאברס טענו זה שאורגזמות "מהירות" הן לא הדרך ליחסי מין מופלאים. לא הקטע המהיר ולא האורגזמות למען הדיוק. אלא שזה יותר על לשמור עירנות וקשיבות ל"מה כרגע הכי מעורר".

במילים אחרות, סתם לגעת בצורה טכנית שכזאת – זה לא שזה לא יפיק אורגזמות. אבל.. וכאן מגיע ציטוט שממש אהבתי מהספר, "זה ירגיש כאילו נוגעים בך אבל את מרגישה שלא נגעו בך".
ובמקור:

The disadvan­tage to choosing the most expedient route to tension release, orgasm and intercourse, is that efforts aimed at efficiency may leave the individual with the sense of being in the hands of an expert at producing a predictable orgasm while being left with the feeling of being untouched (Kleinplatz, 1996b).

ובעברית: "החיסרון של לבחור את הדרך הכי מהירה לשחרור מתח, לאורגזמה, לחדירה, זה שהמאמצים שמכוונים אל יעילות, יכולים להשאיר את האינדיבידואל (האיש/ה) עם תחושה שהם נמצאים בידיים של מומחה בהפקת אורגזמה צפויה, בעוד הם נותרים עם התחושה שלא נגעו בהם."

בקיצור, סתם לגעת באופן טכני שכזה, זה לא שזה לא יפיק אורגזמות, אבל זה פשוט יחסר דברים מהותיים הרבה יותר. נקודה למחשבה 🙂

חזרה לשאלה שאיתה יצאתי לדרך – כמה חשובות הטכניקות?

אז אם אני חוזרת לשאלה שאיתה יצאתי לדרך, האם הטכני זה מה שיהפוך את יחסי המין שלנו להיות טובים יותר? אולי אפילו מופלאים? כמה חשיבות יש לחלק הטכני ביחסי המין שלנו? נראה שהתשובה דומה למה שציפיתי.

מצד אחד, כשכן עלו טכניקות ומיומנויות במחקר, נראה שהן פחות סבבו סביב הטכניקות שהיום פופולרי ללמד. מה שנקרא Genital manipulation (מניפולציות על איברי המין. מניפולציות לא בהקשר שלילי של שקרים, אלא בקטע של תזוזה ומישוש "יודע.ת" שכזה). לא עלה במחקר חשיבות של לדעת ולהתמקצע בהרבה תנוחות, בהרבה סוגים של מין, בסוג מגע כזה או אחר.

מצד שני, כן עלתה החשיבות של למידה של ידע אנטומי בסיסי (ואני בעד!). ידע שמטרתו נטו לתת לנו קצת בטחון לצאת לדרך ולחקור בעצמנו. בתור התחלה, לא בהכרח הרבה יותר מזה.

מבחינת הטכניקות, ובניגוד לתרבות שמכווינה אותנו אחרת, נראה שהטכניקות היותר חשובות לפתח הן דווקא המיקוד וההישאבות אל תוך הסיטואציה (וכאן אני אישית תוהה האם הידע הטכני ממש גורע מיכולת זו), ומיומנויות אחרות כמו רגישות, קשיבות, תגובתיות, תשומת לב לאחר וכדומה.

בנימה אישית

הייתה לי התחושה שזאת תהיה התשובה שתעלה בסוג המחקרים האלה, ושמחתי לצלול אליהם שוב כדי "לבסס" מעט את תחושת הבטן שלי. זה גם מחזק אותי מבחינת הדברים שאני מלמדת בקורס שלי והסלידה האישית שלי מלהתמקד יותר מידי בטכני ודווקא החיבור לדבר על ה"מעבר". מקווה שנהנתן לקרוא את הפוסט (אשמח לשמוע! מוזמנות להשאיר תגובה). ואם מעניין אתכן להגיע לקורס פמיניסטית הבכלל-לא-טכני-שלי – כמובן שאתן מוזמנות:)