אחת השאלות הנפוצות שאני מקבלת בתיבת ההודעות אצלי באינסטגרם היא – איך אני יודעת שחוויתי אורגזמה? מה המאפיינים שלה? האם מה שחוויתי זאת אורגזמה או לא? אז חשבתי שהנושא ראוי לפוסט שבו אענה אחת ולתמיד על כל השאלות הללו. אבל יותר מזה, כפי שתכף תגלו, אתן תראו שלמרות שמדובר בתשובה כביכול פשוטה, שנוגעת רק סביב הגדרה של תופעה פזיולוגית, היא טומנת בחובה כל מיני שאלות נוספות מעניינות. אז ממליצה לכן לקרוא עד הסוף:)
נתחיל מההתחלה: מה זאת אורגזמה?
במובן הפיזיולוגי של המילה, אורגזמה זאת תופעה של שחרור פתאומי של מתח מיני. שחרור המלווה בכיווצים קצובים של שרירי רצפת האגן ופי הטבעת. זאת ההגדרה הבסיסית לאורגזמה, ותכף תראו שהיא קצת שנויה במחלוקת.
מעבר לתחושת השחרור והכיווצים, יש סימנים פיזיולוגיים נוספים שיכולים להצטרף לחגיגה. כמה מהם:
- רגישות גבוהה בדגדגן – תחושה שלא ניתן לגעת בו יותר. עד רגע מסויים המגע היה נעים ופתאום הוא רגיש מידי.
- תחושה חמימה בכל הגוף, שיכולה להתבטא גם באדמומיות באזור החזה (נראה אפילו כמו פריחה).
- שחרור נוזלי גוף.
- צמרמורות.
- דופק גבוה.
- קצב נשימה משתנה.
הסימנים הללו, לא חייבים להופיע אצל כולן ובדר"כ המאפיין שנחשב כהכי "קובע" (זה במרכאות כי תכף קצת נערער את זה) זה עניין הכיווצים של שרירי רצפת האגן ופי הטבעת. ועכשיו נשאלת השאלה:
מה קורה אם אני לא מרגישה את הכיווצים אבל כן נראה לי שגמרתי?
בשביל לענות על השאלה הזאת, אני רוצה לספר לכן איך מודדות אורגזמות במעבדות שחוקרות את הנושא. זה יהיה קצר ומעניין אז תהיו איתי:) בגדול, במעבדות הספורות שחוקרות את הנושא, כדי לקבוע אם מישהי חוותה או לא חוותה אורגזמה, פשוט מודדים.ות כיווצים. בתכלס זה אומר שמכניסות אביזר לנרתיק או לפי הטבעת שתפקידו להרגיש, לספור ולתזמן את אותם הכיווצים. בנוסף למד הכיווצים, הנבדקות מתבקשות ללחוץ על לחצן כשהן מתחילות לחוות את האורגזמה וכשהן מסיימות. וזה החלק שבו זה נהיה מעניין. כי בעצם מה שמתגלה לא מעט פעמים זה שיש פער. יש פער בין החוויה הסובייקטיבית ("חוויתי אורגזמה" או "אני חושבת שגמרתי") לבין המדדים הפיזיולוגיים (היו או לא היו כיווצים).
אז מי צודקת?
ואז יש בעצם שתי דרכים ליישב את הפער. או לטעון שהרבה נשים לא באמת יודעות לקבוע לעצמן האם הן חוו אורגזמה, או לשנות/להרחיב את ההגדרה של האורגזמה. וכמובן ששנים יש וויכוח סביב שני הפתרונות האלו. בכל מקרה, אני אישית מתחברת לאופציה השנייה (הרחבת ההגדרה). וכאן נכנסת ההגדרה השנייה לאורגזמה, ההגדרה הפסיכולוגית והכוללנית יותר, והיא: שחרור פתאומי של מתח מיני.
במילים אחרות, אם הרגשתן תחושה של עלייה בעוררות המינית (אפשר לקרוא לזה חרמנות, עוררות, מתח מיני, מתח שרירי) וברגע מסויים חוויתן פורקן מיידי פתאומי של אותה עוררות או מתח – על פי ההגדרה הכללית יותר – חוויתן אורגזמה.
איך בתכלס מרגישה אורגזמה?
אז זהו, שאין דרך אחת ויחידה. זה מאד משתנה בין אישה לאישה ובין פעם לפעם. אורגזמות שונות, שמגיעות בדרכים שונות, בימים ובסיטואציות שונות, יכולות להרגיש במגוון צורות. ממאוד קטנות, על גבול הבלתי מורגשות, ועד מאד עוצמתיות. לפעמים הן מרגישות ממוקדות סביב איבר המין ולפעמים מתפשטות על כל הגוף (ואפילו מעבר אליו – בהרגשה). חלק משאירות תחושת ריקנות מסוימת, חלק סתם תחושת גמירה וסיום, וחלק יפתחו את החשק לעוד. חלק ילוו בתחושת אופוריה, חלק ההפך הגמור, וכמובן כל מה שבאמצע. בשורה התחתונה, הדרך שבה אורגזמה תרגיש, תמיד תהיה תלויה בנסיבות האישיות שלנו. והיא ממש לא תמיד תהיה כפי שהיא מתוארת בסרטים/ספרים/אינסטגרם – כאיזשהו פיצוץ מטורף ובהכרח מאד מענג.
למה קריטי לדעת את זה?
קודם כל כי זה אומר שכל מה שאנחנו חוות כאורגזמה זה נורמלי. שנית, שהגדרות חיצוניות וגורפות (למשל "אורגזמה X תרגיש כך וכך", "אורגזמה דגדגנית היא שטחית") הן לא ממש מדויקות. יותר מזה, במובן מסויים, הן מוציאות מהאורגזמות את הסקרנות והרבה מהכיף. מבינות למה הכוונה? אם אני מתחילה לאכול משהו שאני כבר "יודעת" בדיוק מה יהיה הטעם שלו, לא אהיה סקרנית ונוכחת באמת לטעמים עצמם. ומצד שני, אם התיאור של אוכל מסויים הוא ממש מוגזם, אני יכולה להיתקל באכזבה כשהחוויה שלי שונה מהתיאור. וכמו שראינו קודם, אורגזמות באמת יכולות להרגיש במגוון דרכים, כתלות באלף ואחת גורמים. פשוט אי אפשר לקבוע עבורנו איך נרגיש. על אחת כמה וכמה על סמך "איזה איבר קיבל גירוי" (אק"א "סוג האורגזמה").
ומה בכל זאת אפשר לצפות מהאורגזמה הראשונה?
הרי אם הכל אפשרי, אז למה בכל זאת כדאי לצפות? איך אדע האם גמרתי או לא? זה הזמן לנפץ פה איזה מיתוס! האורגזמות הראשונות שלנו הרבה פעמים ירגישו יחסית קטנות. ויש מצב שאפילו נפספס אותן! (או סתם לא נהיה מודעות אליהן או נבטל אותן). זה לא קורה לכולן, אבל זה לגמרי משהו שיכול לקרות וכדאי לדעת את זה. פשוט כי בדרך כלל, בתרבות שלנו, נוהגות לתאר אורגזמות בתור "פצצות וזיקוקים", "החיים לפני ואחרי", "כשתחווי את זה את תדעי". וזה לא תמיד ככה.
אישית אומר, שלדעת את זה, מאד עזר לי בתהליך שלי לעבר האורגזמה
כי באמת בהתחלה לא ראיתי שום זיקוקים.. והרבה מאד זמן תהיתי האם מה שאני חווה זאת באמת אורגזמה או לא. היום אני יודעת שכנראה שכן חוויתי אורגזמות, הן פשוט היו "אורגזמות של התחלה". אורגזמות שההתמסרות אליהן היא עדיין נמוכה. מהולות בהרבה חשש לשחרר שליטה. לכן, ממש חשוב לי לנרמל, שהרבה פעמים בתחילת הדרך (וכנראה שלפעמים גם אחרי), כשאנחנו עוד לומדות את התהליך, לומדות לשחרר ולהתמסר לתחושות, האורגזמות אכן יכולות להרגיש פיציות. אפצ'י קטן ונגמר. וזה בסדר גמור. עם הזמן, עם התרגול, עם ההיכרות עם רמות עוררות שונות, רוב הסיכויים שנרגיש אורגזמות בכל מיני דרכים שונות.
אגב, לא מזמן כתבתי מדריך עם כל מיני טיפים על איך לחוות את האורגזמה הראשונה (או להפוך אותה ליותר שגרתית) – מוזמנות להוריד אותו כאן.
אמל"ג – ארוך מידי לא גמרתי
כפי ששמתן לב, לאורגזמות יש כל מיני הגדרות, חלקן "צרות" יותר (כיווצי שרירי רצפת אגן) וחלקן "רחבות" יותר (שחרור מתח מיני). חווית ותחושת האורגזמה משתנה בין אישה לאישה, בין פעם לפעם. לרוב בהתחלה החוויה היא "קטנה" יותר, פחות עוצמתית, וזה עניין נורמלי לחלוטין.
כאן זה אולי גם המקום להזכיר, שלמרות שתרבותית אורגזמה נחשבת השיא של יחסי המין – בתכלס, יש עוד הרבה חלקים נהדרים ביחסי המין וחבל לבטל אותם רק בגלל עודף החשיבות שהתרבות שלנו שמה על אורגזמות. אם מעניין אתכן לקרוא על זה קצת יותר – ממליצה לקרוא את הפוסט הזה על אורגזמות ויחסי מין מופלאים.
ומצד שני, לחוות אורגזמה זאת זכות שיש לכולנו, וגם על זה כתבתי בעבר, למשל בפוסט הזה על פער האורגזמות. שגם אותו אני ממליצה בחום לקרוא!
אז עד כאן להפעם. אשמח לדעת אם אהבתן ודיבר אליכן,
ואם יש שאלות – מוזמנות לכתוב בתגובות 🙂
3 תגובות
ממש חיכיתי בדיוק שתדברי על זה, ואשמח לעוד. תודה אפרת ?