מצד אחד יש לנו את פער האורגזמות. התופעה לפיה נשים (במערכות יחסים עם גברים) חוות פחות אורגזמות מהפרטנרים שלהם. מצד שני אנחנו שומעות מכל עבר כמה אנחנו לא אמורות לחשוב על האורגזמה. כמה ההתמקדות באורגזמה מחטיאה את המטרה, מפספסת אותה…
ובכלל, אם אתן עוקבות ותיקות שלי / של הבלוג, בטוח יצא לכן להיתקל באזכורים של המחקרים שנעשו על אנשים שחווים יחסי מין מופלאים, וכמה שהם מדווחים על אי חשיבות האורגזמה ביחסי המין. על כמה שהמיקוד באורגזמה הוא מיותר. כמה שהוא מסיח מדברים אחרים, חשובים לא פחות. או על כמה שאפשר להנות גם מבלי לחוות אורגזמה. ועד כמה שהאורגזמה היא לא מה שגורם ליחסי המין להיות מופלאים.
אז מה נסגר? איך מצד אחד אנחנו מדברות על הפער, ועל כמה שזה לא הוגן ובסדר שיש פער, על צימצום הפער… ומצד שני, אומרות "אל תחשבי עליה", "אל תלחצי ממנה", "היא לא הדבר הכי חשוב"? בפוסט הזה אני רוצה לשתף איתכן איך אני פותרת את הקונפליקט הנ"ל.
תזכורת קצרה: מה זה פער האורגזמות?
פער האורגזמות זאת תופעה שבה כשגבר ואישה נפגשים לקיים יחסים, האישה חווה פחות אורגזמות מהגבר. כלומר, כששואלים נשים וגברים "האם חוויתם אורגזמה במפגש המיני האחרון שלכם", 91% מהגברים יעידו שכן, לעומת 64% מהנשים. פער שמחריף כשמדובר בסטוצים, שם רק 18% מהנשים מעידות שחוו אורגזמה.
קל להתבלבל ולחשוב שהסיבה לפער הזה היא משהו שקשור ל"אורגזמה הנשית המסובכת". אבל, כשמסתכלים על הסיכוי של נשים לחוות אורגזמה באוננות, המספרים מאד דומים לאלו של גברים (מעל 95%).
בנוסף, בקרב זוגות מאותו המין (למשל נשים שמקיימות יחסים עם נשים), המספרים לא יורדים בצורה כל כך דרסטית (סיכויי האורגזמה הם בסביבות ה85%). כלומר, זה ממש קטע שמאפיין יחסים הטרוסקסואלים. בפוסט נפרד פירטתי את הסיבות לפער – ממליצה לקרוא!
ועכשיו לפתרון שלי לקונפליקט האורגזמה
הפתרון שלי לעניין הלחץ/לא לחץ לחוות אורגזמה זה לחלק ולחשוב על הדיון בשתי רמות: ברמה האישית וברמה החברתית- תרבותית.
ברמה האישית: אין מה להילחץ/ללחוץ לכיוון האורגזמה
ברמה האישית, אני חושבת שכדאי לשחרר לחץ. כלומר, ברמה האישית אני לא חושבת שכל מפגש מיני חייב להסתיים באורגזמה (רלוונטי לכל המינים). ברמה האישית, אני לא חושבת שכל מפגש מיני חייב להיות שוויוני באורגזמות. זה בסדר שיהיו פעמים שיהיו ככה, פעמים שיהיו אחרות. הייתי רוצה שתהיה הדדיות, אבל היא לא בהכרח חייבת להתבטא בשוויון אורגזמות קשיח שכזה.
ועוד ברמה האישית, אני לא חושבת שאנחנו צריכות לרדוף אחר האורגזמה או ללחוץ על עצמנו, אחרים, אחרות לחוות אותה. (את הפוסט על אורגזמות לא טובות כבר קראת?)
ברמה האישית אני מאד אוהבת את המסרים שעולים במחקרים על יחסי מין מופלאים – שאומרים שאורגזמה היא לא תנאי הכרחי או מספק ליחסי מין מופלאים ומספקים.
ולכן, ברמה האישית אני מאמינה שלא צריך לבוא בלחץ לחוות אורגזמה למפגש המיני. כלומר כן אפשר לרצות ולשאוף אליה, לתת/לקבל גירוי מדויק, אבל לא לבוא בלחץ. גם כי פרקטית לחץ לא יגרום לאורגזמה וגם כי אם כן תהיה אורגזמה, אז אורגזמה מתוך לחץ קרוב לוודאי לא תרגיש משהו.
לסיכום, ברמה האישית, ברמה של מה קורה לנו בפועל במיטה, אני לא ממליצה להיות לחוצי ולחוצות אורגזמות.
מצד שני, כשזה מגיע לרמה החברתית-תרבותית – כאן יש להפעיל "לחץ" לצמצום פער האורגזמות
ברמה החברתית המצב שונה לגמרי. ברמה החברתית תרבותית אני כן חושבת שצריך להפעיל לחץ. ולמה? מכיוון שיש לנו את פער האורגזמות. פער האורגזמות אומר שיש פה קבוצה מסוימת של אנשים, ספציפית נשים, שחוות פחות אורגזמות, באופן עקבי, בפער גדול… וזה במידה רבה – עניין תרבותי.
בפוסט על פער האורגזמות כתבתי בהרחבה על הסיבות לפער, אבל בגדול הרבה מהסיבות קשורות לתרבות ולחברה שלנו, שמשפיעות על מה אנחנו עושות ולא עושות במיטה הפרטית בסופו של דבר.
ובגלל שיש פער עם נטייה שהיא תמיד לרעת הנשים – אני חושבת שברמה החברתית תרבותית, הגישה שלי היא לא "אורגזמה היא לא חשובה, היא לא המרכז, לא צריך לרדוף אחריה". אלא אפילו להפך. אנחנו צריכות וצריכים לדבר על הנושא הזה יותר. מבחינתי הרבה הרבה יותר ממה שמדובר כיום!
כי מה שעומד מתחת לפער האורגזמות, זה משהו עמוק יותר. התפיסה שהעונג הנשי הוא פחות חשוב, לא קריטי, בונוס, לא חלק מהותי מיחסי המין. רעיון, שכמו שפירטתי בפוסט על פער האורגזמות, או בפוסט על ביטויים מפלים בשפה, בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים. בייצוגים התרבותיים, בשפה שלנו, בסקס שלנו וכו'.
בקיצור, ברמה החברתית, אנחנו רוצות לדבר על זה ויותר. עד שנרגיש ראויות לחוות עונג ואורגזמות לא פחות מגברים. בדיוק כמו שגברים נכנסים למיטה בידיעה שכמעט בטוח שיחוו אורגזמה. שזאת ממש כמעט בחירה שלהם. שיש להם בחירה כמה חשיבות לתת לאורגזמה שלהם. אצל נשים, לא תמיד יש את הבחירה הזאת. וזה משהו שאני רוצה לשנות.
שאלה לסיכום
בהנחה שיש לך את הידע איך לחוות אורגזמה, חשבי על הפעם האחרונה שבה קיימת יחסים ולא חווית אורגזמה. ותשאלי את עצמך, האם לא חווית אורגזמה כי לא היה בא לך, או כי היא לא הייתה קריטית כרגע, כי היית מסופקת גם בלעדיה…
או האם לא חווית אורגזמה כי הרגשת לא ראויה לה (או לזמן/מגע המוקדש לך)? או כי העונג שלך לא כזה קריטי וחשוב באותה המיטה? כי הרגשת שזה יצריך מגע "אקסטרה"?
במילים אחרות, כמה בחירה אמיתית ואותנטית הייתה שם? בעיניי, בחירה שהיא לא באמת בחירה היא תוצר לוואי של נוכחות פער האורגזמות בחיים שלנו. מה דעתך?
