פער האורגזמות ולמה נשים נהנות פחות מגברים?

היזכרי בפעם האחרונה שבה קיימת יחסי מין. האם חווית אורגזמה?

מתברר שאם תשאלי את השאלה הזאת אישה שקיימה יחסים עם גבר, היא תענה פחות "כן" ממנו. והתופעה הזאת (כן, זאת ממש תופעה), נקראת "פער האורגזמות" והיא משפיעה על כמה שאנחנו נהנות במיטה. ובעקבות כך, גם על החשק המיני שלנו.

מה זה בדיוק פער האורגזמות?

פער האורגזמות זאת תופעה שבה כשגבר ואישה נפגשים לקיים יחסים, האישה חווה פחות אורגזמות מהגבר. ואבהיר, כי זה יכול לבלבל עם מולטי אורגזמה (מצב שבו נשים חוות כמה וכמה אורגזמות באותו מפגש מיני), שכאן מדובר בשאלה הפשוטה של כן/לא ולא בשאלת ה"כמה". כלומר, כששואלים נשים וגברים "האם חוויתם אורגזמה במפגש המיני האחרון שלכם", 91% מהגברים יעידו שכן, לעומת 64% מהנשים. על הפער הזה מדובר.
פער שמחריף כשמדובר בסטוצים, שם רק 18% מהנשים מעידות שחוו אורגזמה.

קל להתבלבל ולחשוב שהסיבה לפער הזה היא משהו שקשור ל"אורגזמה הנשית המסובכת". אבל, כשמסתכלים על הסיכוי של נשים לחוות אורגזמה באוננות, המספרים מאד דומים לאלו של גברים (מעל 95%).
בנוסף, בקרב זוגות מאותו המין (למשל נשים שמקיימות יחסים עם נשים), המספרים לא יורדים בצורה כל כך דרסטית (סיכויי האורגזמה הם בסביבות ה85%). כלומר, זה ממש קטע שמאפיין יחסים הטרוסקסואלים.

הסיבה העיקרית לפער האורגזמות

הסיבה העיקרית לפער האורגזמות היא ללא ספק הרעיון לפיו נשים אמורות לגמור מחדירה. רעיון שבא לידי ביטוי בפועל (באיך שיחסי המין שלנו נראים), בשפה שלנו ובתרבות שלנו:

איך יחסי המין שלנו נראים בפועל

אם נסתכל איך רוב האנשים מקיימים יחסי מין, רוב הסיכויים שנראה יחסי מין שמורכבים מ: מעט "משחק מקדים", חדירה, וסיום ברגע שהגבר גומר. יחסי מין שמבוססים על חדירה מספקים בעיקר גירוי נרתיקי. גירוי נרתיקי בדר"כ לא מספיק כדי לגרום לאישה לגמור. ולכן, אם עשינו רק מעט "משחק מקדים" (ששם בדר"כ כן יש מגע בדגדגן, וכן יש אפשרות לאורגזמה עבור האישה), אבל מיד אח"כ פנינו לחדירה וסיימנו ברגע שהגבר גמר, אין פלא שנשים חוות פחות אורגזמות מגברים במהלך יחסי מין שכאלו.

שפה שמקדשת חדירה

השפה שלנו מקדשת חדירה ומתעלמת מפעולות שבהן האישה מקבלת גירוי דגדגני. הנה כמה דוגמאות:
לגירוי הדגדגני אנחנו נותנים את השם "משחק מקדים" ובכך אומרים – זה לא המשחק האמיתי/המרכזי.
כשאנחנו אומרים ואומרות "שכבנו" רק כשהייתה חדירה, אנחנו בעצם מבטלות סוגים אחרים של יחסי מין ולא מחשיבות אותם. סוגים שאולי היו מסתכמים באורגזמה נשית.
כשאנחנו קוראות לכל איבר המין שלנו ואגינה (במקום פות). אנחנו מתעלמות מאיבר אחר שלנו, לא פחות חשוב, ואפילו יותר קריטי לעונג שלנו. ממש כמו לקרוא לכל הפנים שלנו פה ובכך למחוק את האף והעיניים שלנו כליל.

השפה שבה אנחנו משתמשות גורמות לנו להבין מה חשוב יותר ומה חשוב פחות ביחסי המין. והיא משפיעה על תפיסת העונג שלנו: האם העונג שלנו הוא הכרחי? או שהוא בונוס?

תרבות מבוססת חדירה

בסצנת הסקס האחרונה שראית בטלוויזיה – מה קרה שם? האם האישה קיבלה מין אוראלי? מגע ידני? או האם האישה גמרה תוך כדי החדירה?
כתבת הסקס האחרונה שקראת, האם הזכירה עוד תנוחה שאת "חייבת" לנסות, וחיזקה את הרעיון, שאם רק תנסי את התנוחה הנכונה, אז וודאי תחווי אורגזמה? או שהיא בכלל דיברה על טכניקות חדשות למין אוראלי? לאוננות? משהו שלא סובב סביב חדירה?
אלו רק דוגמאות ספורות שמראות עד כמה מה שאנחנו לומדות על יחסי המין שלנו מהתרבות שסביבנו אובססיבי על חדירה. וזה עוד מבלי לדבר על מה שאנחנו לומדים ולומדות מהפורנו.

כלומר לא משנה לאן נסתכל, תרבות האורגזמה מחדירה סובבת ונותנת שוב ושוב את הרושם השגוי שאנחנו אמורות לגמור מחדירה.

אבל פער האורגזמות לא נובע בלעדית מרעיון האורגזמה מחדירה. יש לו עוד כמה סיבות:

סיבות נוספות לפער האורגזמות

• סטנדרטים כפולים על נשים ומיניות. יש ציפייה וקבלה סביב גברים מיניים אבל נשים הרבה פעמים מקבלות מסר שהן לא אמורות להיות "יותר מידי" מיניות.
  כשאת מרגישה אשמה על הדברים שאת עושה, זה מאתגר להכנס למיטה ובטח להשתחרר ולחוות אורגזמה.
• אנחנו מוצפות בדמויות של נשים בפרסומות, פורנו, מגזינים שבהם כל המהות שלנו היא להיות יפה. מחקרים מראים שהדימויים האלו משפיעים עלינו. הם גורמים לנו להתמקד בלהראות מושכות עבור האחר, ופחות להתמקד ברצונות שלנו. זה גורם לנו להתמקד יותר באיך אנחנו נראות, מאשר באיך שאנחנו מרגישות. הפוקוס במיטה הולך על "האם הוא נהנה" ויותר מזה, הרבה נשים מגדירות כמה הסקס היה טוב לפי כמה הפרטנר נהנה.
  אורגזמה דורשת רגע של התמקדות בנו. רגע של שחרור מ"איך אנחנו נראות". ואם אנחנו לא רגילות לעשות את זה, יהיה לנו מאתגר לחוות אורגזמה.
• אותן תמונות ערוכות ומפולטרות שהזכרתי קודם גורמות לנו גם להרגיש רע עם איך שאנחנו נראות. זה די מאתגר לחוות אורגזמה תוך כדי הדאגה של "איך אני נראית".
• החינוך המיני שרובנו מקבלות בתיכון מתמקד בסכנות של יחסי המין (הריון ומחלות) ופחות בכמה שהם יכולים להיות מהנים. ההתמקדות הזאת גורמת לנו להגיע למיטה ולפחד, להיות עצורות, בטח אם אלו כל המסרים ששמענו לאורך שנים.
• תקשורת מינית גרועה. רובנו מאד מאד מתקשות ומתקשים לדבר על מיניות. אם אנחנו לוקחות בחשבון את זה שכל אישה היא שונה, ואפילו משתנה בין מפגש מיני אחד לשני, מיומנות התקשורת היא ממש קריטית. ואם אין לנו אותה – טבעי שיבוא לידי ביטוי בפחות אורגזמות/הנאה.

אבל האם אורגזמה הכרחית להנאה?

אז זהו, שלא בדיוק. חשוב לומר שאורגזמה היא לא תנאי הכרחי להנאה מינית. כלומר, יכול להיות שנחווה אורגזמה אבל לא נהנה מיחסי המין. ויכול להיות שמאד נהנה גם אם לא חווינו אורגזמה. אורגזמה נותנת הצצה לכמה נהננו, אבל היא לא חד משמעית במובן הזה של הנאה. בכל אופן, בשורה התחתונה, פער האורגזמות כנראה מסמל גם איזשהו פער בהנאה, יכול להיות שבמספרים קצת שונים.

ואיך האורגזמה קשורה לחשק המיני?

אם לאורך זמן, אני רוצה לחוות אורגזמה ולא חווה, ולאורך זמן אני יוצאת לא מסופקת מיחסי המין, האם לא הגיוני שהחשק שלי אליהם ירד? היום ידוע שחשק מיני הוא לא דחף. זאת מערכת שמבוססת על מוטיבציה. ובהיעדר מוטיבציה לקיים יחסי מין (למשל, אם הם לא מספקים), זה בלתי נמנע שהחשק המיני שלנו (גברים ונשים כאחת) ירד. 

לסיכום,

התרכזתי במאמר הזה בעיקר בבעיות שגורמות לפער האורגזמות. אשמח לשמוע האם זה היה מעניין? לימד אותך משהו חדש? ולמרות שחלק מהפתרונות די משתמעים מתוך תיאור הבעיה, בהמשך אתמקד גם בהצגת הפתרונות. בינתיים, מוזמנת להשאיר תגובה אם אהבת ולהירשם לניוזלטר לקבל עדכון כשהפוסט הבא יצא.

במהלך כתיבת הפוסט נעזרתי ב: מאמר על פער האורגזמות