למה לוקח לי הרבה זמן לחוות אורגזמה?

כשנשים* וגברים מאוננות.ים – לוקח להם.ן אותו הזמן להגיע לאורגזמה. מצד שני, בתוך יחסי המין הזוגיים, לוקח לנשים בממוצע כ-20 דקות להגיע לאורגזמה. לפעמים גם יותר. בזמן שלגברים לוקח הרבה פחות. איך זה הגיוני? מה במפגש המיני הזוגי גורם לזה שיקח לנו יותר זמן? ומה אנחנו יכולות לעשות כדי לקצר את הזמן הזה (במידה ואנחנו רוצות לקצר)? בפוסט הזה נעבור על 4 מרכיבים שיכולים להשפיע על הזמן שזה לוקח לנו כנשים לחוות אורגזמה בסקס זוגי ואיך אפשר לקצר את הזמן הזה במידה ואנחנו רוצות.

*סיסג'נדרים.

הבהרה חשובה: קצר=יותר טוב?

הפוסט הזה מטרתו "לקצר לנו זמנים" והוא יוצא מנקודת הנחה שאנחנו מעוניינות לקצר. אבל חשוב לי להדגיש שזה לא תמיד המצב. זה אולי נכון כשמה שגורם לנו "לקחת יותר זמן" זה הסחות כאלה ואחרות או מגע לא מדויק. אבל חשוב לי גם לציין, שאם המגע הוא דווקא נעים ואין הסחות לא קשורות יכול מאד להיות שדווקא נרצה למשוך ולהתענג כל הדרך לאורגזמה. סבבה? אז שלא ישתמע מפה שמה שאני אומרת זה שקצר = יותר טוב. לפעמים בא לנו קצר, לפעמים בא לנו ממושך. את זאת שמחליטה.

1- האם הגירוי שאנחנו מקבלות הוא גירוי שמדויק לנו?

הדבר הראשון שאנחנו רוצות לבדוק כשאנחנו רוצות לקצר זמנים זה את סוג הגירוי שאנחנו מקבלות. אחת הסיבות הנפוצות למה לנשים לוקח פתאום יותר זמן לחוות אורגזמה בסקס הזוגי היא בגלל שבסקס הזוגי הן מקבלות גירוי שונה ממה שהן מקבלות כשהן מאוננות. לרוב, על פי התסריט המיני הנפוץ (מה זה התסריט המיני? קראו בפוסט הזה), הסקס שלנו מבוסס על אקט החדירה (כניסה של פין לנרתיק).

במהלך החדירה, הגירוי שהגבר מקבל הוא גירוי לפין, שזה דומה למה שהוא היה מקבל אם היה מאונן. והאישה מקבלת גירוי לנרתיק. שזה לרוב שונה ממה שהייתה מקבלת אם הייתה מאוננת. בקצרה אומר שרוב הנשים מאוננות בעזרת גירוי לדגדגן, אחריהן יש גם כאלו שמאוננות על ידי שילוב של גירוי לנרתיק (ועדיין מגרות את הדגדגן). ורק מיעוט מהנשים מאוננות על ידי גירוי של הנרתיק בלבד. להרחבה על איך נשים מאוננות ממליצה לקרוא את הפוסט הזה.

ולכן, אם בסקס הזוגי שלנו אנחנו מקבלות גירוי שונה ממה שאנחנו עושות כשאנחנו מאוננות – הציפייה לחוות אורגזמה באותם זמנים היא לא ריאלית. וזאת מכיוון שגירוי שונה משפיע על קצב ועוצמת העוררות המינית שלנו.

לכן, הפתרון הוא לשים לב שבסקס הזוגי אנחנו מקבלות גירוי דומה למה שאנחנו עושות באוננות. גם אם זה לא משלב חדירה. וכאן חשוב לי להדגיש שלהעניק לעצמנו או לקבל את סוג הגירוי המדויק לנו, זאת לא גרסה פחות טובה של סקס. במילים ישירות יותר, לבחור לעשות לעצמנו ביד (כן, כן, גם אם אנחנו אלו שנעניק גירוי לעצמנו בתוך הסקס הזוגי) זה לא פחות טוב מזה שבן.ת הזוג שלנו יעניקו לנו גירוי ידני או לגמור מחדירה. הרחבתי על זה גם בפוסט הזה:

 

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by אפרת זיו – מיניות נשית פמיניסטית ומבוססת מחקר (@thefeministit)

2- איפה המחשבות שלנו בזמן יחסי המין הזוגיים?

סיבה נוספת למה הדרך שלנו לאורגזמה מתארכת היא כמו שלוני ברבך אמרה: "הסיבה שאוננות עובדת כל כך טוב זה כי את היחידה שמעורבת" (מתוך הספר For Yourself). בעצם אחת הסיבות למה אנחנו גומרות יותר מהר כשאנחנו לבד זה כי יש לנו פחות הסחות דעת ומחשבות. הסחות ומחשבות כמו:

• • כמה זמן זה לוקח לי

• • הוא משתמעם

• • מה לא בסדר בי/עכשיו/בו

• • למה אני לא גומרת

• • אין, אין, הוא כבר לא מרוכז, בדוק הוא חושב עכשיו על משהו אחר

• • אני נראית טוב? יש לי ריח מהפה? הוא/היא שמו לב ל…?

• • אוי מה קרה? למה זה לא מרגיש כמו קודם?

• • אין כבר אין סיכוי

• • מה נאכל אחר כך

• • אוף יש לי כל כך הרבה עבודה למחר

• • ועוד ועוד בלי סוף

במילים אחרות, כשאנחנו במיטה עם עוד מישהו או מישהי ואנחנו במוד של "צופה מן הצד" ולא במוד של "נוכחת" – המחשבות האלו יגזלו מתשומת הלב שלנו לגירויים מיניים ולכן יקח יותר זמן לייצר את העוררות המינית הנדרשת על מנת שנחווה אורגזמה.

איך פותרות את העניין? בשני אופנים. בשלב הראשון נרצה לקלוט שהסחות הדעת הן נורמליות וטבעיות. נרצה לדעת שהציפייה להיות 100% נוכחת היא לא ממש ריאלית ולכן לא נלקה את עצמנו על המחשבות שבאות לבקר. בשלב הבא, נלמד לזהות את אותן המחשבות (מה שנקרא "מיינדפולנס") ולהחזיר את תשומת הלב שלנו למה שקורה מולנו (ולא למחשבות ולשיפוטים על מה שקורה). דרך פשוטה יחסית להחזרת תשומת הלב ולהחזרת הנוכחות היא על ידי התמקדות באיזשהו עוגן. עוגן כמו התחושות שעולות בגוף, המרקמים שאנחנו מרגישות, טמפרטורת הגוף שלנו/של הפרטנר.ית וכדומה.

3- כמה אנחנו מרגישות ראויות לחוות עונג ולחוות אורגזמה?

כמה העונג שלנו חשוב במיטה? האם אנחנו מרגישות בנוח לחוות עונג מיני? האם אנחנו מרגישות בנוח לחוות עונג רק אם הצד השני חווה עונג? רק אחרי שהוא גמר? האם מרגישות בנוח "לקחת תזמן" לפני? בעצם אם הצגתי בסעיף הקודם את המחשבות והסחות הדעת שמגיעות לבקר אותנו במהלך יחסי המין. מה שהרבה פעמים נמצא מתחת למחשבות האלו היא תחושת הראויות או החוסר ראויות שלנו לחוות עונג במיטה. ואם אנחנו לא מרגישות ראויות "לתפוס מקום/זמן" במיטה הזוגית, זה גם יתבטא בהארכה של הזמן שלוקח לנו לחוות אורגזמה.

חשוב להבין אבל שתחושת הראויות הזאת אצל נשים מאד מושפעת מהיחס למיניות הנשית בחברה שלנו. יחס שבא לידי ביטוי לא פעם בשפה שלנו.

דוגמאות לביטוי שפה שמעצבים את חשיבות העונג והאורגזמה הנשית

• • אם החלק שבו אני מקבלת גירוי נקרא "משחק מקדים", כלומר הוא לא המשחק העיקרי, לא הדבר המרכזי, אני עלולה להבין מכך שהחלק הכי מדוייק עבורי ושבו אני מקבלת את הגירוי המדויק לי- הוא פחות חשוב ולכן ארצה להזדרז בשלב הזה. שכן, זאת "רק המנה הראשונה".

• • אם בתרבות שלנו סקס=חדירה, ואם לא הייתה חדירה זה לא נחשב סקס, וכנ"ל לגבי הביטוי "יחסי מין מלאים". מה שאנחנו לומדות מזה שהחלק הכי חשוב ביחסי המין הוא החדירה. ואם החלק הכי חשוב הוא החדירה, חלקים אחרים הם פחות חשובים. חלקים בהם אני מקבלת גירוי שמדויק לי.

• • "שכבנו" – גברים ונשים מחשיבים שעשו סקס/שכבו רק אם הייתה חדירה ואורגזמה של הגבר. ובעוד שאין בעיה עם אקט החדירה/כניסה, להגדיר את יחסי המין כך גם מוריד מחשיבות העונג הנשי.

 

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by אפרת זיו – מיניות נשית פמיניסטית ומבוססת מחקר (@thefeministit)

לסיכום, הביטויים האלה משקפים תפיסות שאחר כך גורמות לנו להרגיש לא בנוח בזמן שרק אנחנו מקבלות גירוי. שהגירוי והאורגזמות שלנו הן "בונוס". הן לא חלק מהותי מיחסי המין. ובעוד שאני לא רוצה להפעיל עלינו לחץ לגמור, כן חשוב לי להדגיש, שבמידה ומישהי רוצה לחוות אורגזמה במהלך יחסי המין שלה, נדרש לעשות את מה שנדרש לעשות. ואנחנו מאד ראויות לעונג הזה. הוא לא פחות חשוב.

אם תרצי להעמיק עוד ברעיונות אלו וללמוד עוד על העונג שלך ובכללי על יחסי מין, ממליצה לך לבדוק את קורס פמיניסטית בהקשר הזה.

4- מה ההקשר שלנו ליחסי המין?

היבט נוסף שישפיע על הזמן שיקח לנו לחוות אורגזמה זה ההקשר/התנאים שאיתם אנחנו מגיעות ליחסי המין שלנו. הנה כמה דוגמאות:

• • מי יוזם/ת את יחסי המין? אנחנו צריכות לקחת בחשבון שאם אנחנו לא אלו שיוזמות (לא משנה מה הסיבה) הצד היוזם הוא הצד שכנראה מגיע עם רמת עוררות גבוהה יותר, מה שלרוב יקצר את הזמן עד האורגזמה שלו.ה.

• • מה קורה במהלך יחסי המין? האם יחסי המין שאנחנו מקיימות מגרים אותנו? האם הם תואמים להעדפות המיניות שלנו? למשל אם מישהי מאד אוהבת "משחקי תפקידים" אבל בזוגיות שלה זה בקושי קורה, יכולה להיות לזה השפעה על העוררות המינית שלה. כלומר אנחנו רוצות לוודא שיחסי המין שלנו מרגשים ומעוררים אותנו.

• • הסחות דעת נוספות: הבית מלוכלך? החדר ללא מפתח ומישהו עלול להיכנס? עייפה? הסדינים מבולגנים? הסחות דעת שכאלו, פנימיות או חיצוניות, יתפסו את תשומת הלב שלנו (שהייתה יכולה להיות על גירויים מיניים) ויעכבו אותו מלהגיע לאורגזמה שלנו. שווה לבדוק האם יש הכנות/בקשות מסויימות שאפשר לעשות/לבקש לפני שמתחיל הסקס. (אחלה הזדמנות גם להחליף את המילה foreplay ב choreplay)

• • האם תכננו שנשכב הלילה? האם בבוקר כבר פלירטטנו אחד.ת עם השני.ה? תכננו מה נעשה? התארגנו לפני? שלחנו הודעות טיז? פעולות כאלו ואחרות יכולות להשפיע על רמת העוררות שאיתה ניכנס למיטה ובעקבות זאת גם על הזמן שידרש על מנת לחוות אורגזמה.

שימו לב לעשות התאמות אישיות אליכן לכל הדוגמאות שנתתי.

אמל"ג – ארוך מידי לא גמרתי

ההבדל בזמן שלוקח לגבר ולאישה לחוות אורגזמה בסקס זוגי לא טמון בשוני ביולוגי. שכן באוננות לוקח לגברים ולנשים פחות או יותר אותו הזמן לחוות אורגזמה. בסקס הזוגי לנשים לוקח יותר זמן (בהשוואה לאוננות) כי הן מקבלות גירוי לא מדוייק (מצופות לגמור מחדירה), ובגלל ההקשר השונה שלהן ליחסי המין (תחושת חוסר ראויות לעונג, הסחות דעת, פעולות עצמן שקורות/לא קורות לקראת ובמהלך יחסי המין).

במידה והמטרה שלנו היא לקצר את הזמן שלוקח לחוות אורגזמה, הנה חלק מהדברים שהזכרתי שניתן לעשות:

• • לוודא שהגירוי שאנחנו מקבלות הוא מדויק

• • לתרגל מיינדפולנס במידה ויש לנו הסחות דעת (לומדות את זה גם בקורס פמיניסטית)

• • אם ניתן, לטפל בדברים הגורמים להסחות הדעת

• • לשים לב לשפה שלנו ואיך היא משפיעה על תפיסת העונג שלנו

• • ליצור תנאים מיטביים ליחסי המין שלנו (גם את זה לומדות בפמיניסטית)

בהצלחה!