שטיפה אינטימית: מתי התחלנו להסריח מהפות?

כשהתגייסתי לצבא, קיבלתי בבקו"ם בקבוק שטיפה אינטימית במתנה (לצד תחבושות, סכין גילוח ועוד דברים שבנות צריכות). שמחתי על כך. עד אותה תקופה גרתי בעיקר בבית של הוריי, ושם לא הרגשתי בנוח לקנות את הסבון ולתלות אותו ככה במקלחת המשותפת.. אז חיכיתי. והנה, התגייסתי לצבא וקיבלתי אותו במתנה. ועוד בגודל מלא. איזה כיף.

אני תמיד אומרת שיש שני סוגים של מסרים. מסרים גלויים – שיאמרו לו באופן מפורש. ומסרים סמויים. כמו לנסוע באוטו, כשיש לך אבא ואמא, שניהם עם רשיון נהיגה, אבל כשכולם באוטו – אבא הוא תמיד זה שנוהג. והמסר הוא שגברים הם הנוהגים, אולי גם הנהגים הטובים יותר. עוד לפני שזה יאמר מפורשות.

וככה גם אני למדתי את המסר לגבי הפות שלי. שלפות אמור להיות סבון מיוחד. שבכלל צריך לסבן את הפות. ושיש משהו לא נקי בפות. וכל זה עוד לפני שנחשפתי לזה באופן מפורש.

יכול להיות שאת המסר הזה אתן קיבלתן בדרך אחרת. בין אם מישהו אמר לכן משהו ישירות, בין אם נתקלתן בכינוי לפות או בהשוואה למשהו שקשור לדגים. אולי נתקלתן בהמלצה לאכול פירות כדי לשפר את הריח. כי כביכול יש שיפור שצריך לקרות שם. או כי פשוט ראיתן ברשתות הפארם את האזור שבו מוכרים "מוצרי היגיינה נשיים". לא משנה איך, בסוף אנחנו למדות שהפות שלנו מלוכלך.

עם השנים, ועם העיסוק במיניות, כבר יצא לי לא מעט פעמים לנפץ את המיתוס הזה, לפרסם פוסטים ולייבים על כך שהפות שלנו, והנרתיק גם – מנקים את עצמם. שאין באמת צורך בסבון מיוחד. ושאולי אפילו להפך – שסבון מיוחד יכול גם להזיק (לא תמיד, אבל יכול).

אבל לפני כמה שנים נתקלתי בספר על ההיסטוריה של המיניות, ספר בשם A Curious History of Sex by Kate Lister  ושם היה פרק על ההיסטוריה של השטיפה האינטימית – וזה היה כל כך מעניין, שרק חיכיתי להזדמנות שבה אוכל לספר לכן על מה שלמדתי.

אז זה הנושא של הפוסט שלנו היום, ההיסטוריה של השטיפות האינטימיות. או איך הגענו לרעיון שאת הפות צריכות לנקות.

מאיפה הכל התחיל? הכירי את הדוש

אז האמת היא שרוב מה שאנחנו מכירות היום – מגבונים אינטימיים, סבונים אינטימיים, דאודורנטים אינטימיים – אלו פיתוחים יחסית חדשים. לפניהם המוצר הכי מוכר היה הדוש (douche). מוצר כזה, כמו בקבוק, או בלון, עם פיה ארוכה שנכנסת לנרתיק, כשמטרתו לשטוף את פנים הנרתיק.

ולמרות שהיום ידוע כבר שהדושינג הזה יכול לגרום להרבה צרות (מקושר לסרטן השחלות, לסרטן צוואר הרחם, לכל מיני דלקות נרתיקיות, הריון חוץ רחמי ועוד) הוא עדיין יחסית נפוץ מבחינת השימוש. מדובר על כ1 מתוך 5 נשים בארה"ב שמשתמשות בדוש, בשל סיבות "היגייניות". זה לא מעט ואני מניחה שזה לא שונה בהרבה ממה שקורה בארץ. גם אם השימוש הוא לא בדוש אלא במגבונים או בסבון אינטימי.

שטיפה אינטימית כאמצעי למניעת הריון

השימוש בדוש הוא לא רק לצורכי נקיון והגיינה. לאורך השנים, במיוחד במאה 19, רופאים שונים היו ממליצים לשטוף את הנרתיק כדי למנוע הריון, כדי לשמור על נקיון (היו המלצות לשטוף את הנרתיק 6-8 פעמים ביום!), לקראת הלידה (לטובת היולדת ולטובת הילד!) וגם לטיפול במחלות מין.

ואם חשבתן שלשטוף במים זה מספיק גרוע, תחשבו שוב. כדי למנוע הריון, רופאים החלו להוסיף כימיקלים שונים לנוזלי השטיפה במטרה להרוג את הזרע (שלא נאמר גם את הבחורה מבפנים, אבל תכף נגיע גם לזה). כך התחילו להוסיף חומרים כמו אלום, פוטסיום קרבונט, חומצה בורית, חומצה קרבולית, יוד, כספית, אבץ, ואיזשהו מחטא בשם Lysol. דמיינו משהו בסגנון אקונומיקה – כן?

וכמובן שלא אמרו שום דבר ישירות. בדיוק כמו שמדברים היום במונחים של שטיפה אינטימית ולא אומרים סבון פות/נרתיק. גם פעם, שיווקו את אותו המחטא Lysol בשם "היגיינה נשית".

הבדל משעשע/עצוב בין פעם להיום, זה שפעם, אותו Lysol שווק כאמצעי לניקוי שירותים, פחי אשפה, ארונות וכדומה, ורק בנוסף לזה נכתב ש"נשים מוצאות את חומר החיטוי של Lysol בעל ערך רב עבור היגיינה אישית". כלומר השימוש הדושי בדבר שווק כתוספת לעוד דברים. לעומת זאת, היום, לטובה או לרעה, כבר לא נראה פרסומת על אקונומיקה שהיא גם מחטאת פותות. יש לנו מוצר ייעודי לכל דבר. יפה, לא?

בכל מקרה, המסר שעבר היה שפות זה דבר מסריח.

פרסומות מסריחות לשטיפה אינטימית

אותה חברה ספציפית שהזכרתי, Lysol, ממש העבירו את מסר הפות המסריח בפרסומות שלהם. היו להם מגוון פרסומות מזעזעות שמראות למשל אישה צעירה שבעלה בדיוק עומד לעזוב אותה בגלל שהיא "הזניחה את ההיגיינה הנשית שלה".

או פרסום אחר שבו מתארים זוג נשוי, שהאישה היא "אותה הבחורה שהגבר התחתן איתה", שמתוארת כמישהי שלא השתנתה. למה היא אותה הבחורה? למה היא לא השתנתה? כי היא מקרצפת את הפות שלה עם לייזול. כלומר אם היא לא הייתה מקרצפת, היא הייתה נחשבת כמישהי שהשתנתה לרעה.

או פרסומת שבה רואות אישה נעולה בתוך חדר ואומרת "בבקשה דייב, בבקשה אל תנעל אותי ממך" ואז מתחת כתוב "לעיתים קרובות רעיות נכשלות לקלוט שהזנחת ההגיינה גורמת להן להינעל מפני אהבה שמחה של נישואים. גבר נושא אישה בגלל שהוא אוהב אותה. אז במקום להאשים אותו אם אהבת הנישואים מתחילה להתקרר, היא צריכה לשאול/לפקפק בעצמה" (ההדגשות הן שלי, וכן! זה מה שכתוב). "האם היא באמת מנסה לשמור על בעלה ועל עצמה מאהבים נשואים ושמחים? דרך אחת מאד אפקטיבית לעשות זאת זה על ידי שמירה של הקסם הנשי העדין" כשהפרסומת ממשיכה להסביר שהדרך לשמור על הקסם היא על ידי שמירה על ההיגיינה הנשית, כמובן.

מספיק הזדעזת או שרוצה עוד קצת?

בפרסומת נוספת מאשימים את האישה, וספציפית את ריח הפות שלה, בזה שהבית שלה התפרק. בזה שלא מזמינים אותם למסיבות/אירועים חברתיים, ובזה שמתרחקים ממנה, כאילו "ללא סיבה".

לא יעיל וגם רעיל

כמו שציינתי, חלק מהשיווק של חומר החיטוי היה כאמצעי למניעת הריון. כמובן זה דבר שלא נאמר באופן מפורש אבל זאת הייתה הכוונה כשטענו שהוא "הורג חומר אורגני". בכל מקרה, כאמצעי מניעה – הוא לא היה מאד יעיל. ולא רק שיעילותו לא הייתה גבוהה, היו לא מעט נשים שסבלו מהרעלה.
לדוגמא, ב-1911, היו רישומים של 193 נשים שקיבלו הרעלה מהדושים של לייזול, ו-5 נשים שמתו מכך! כמובן שלייזול לא לקחו אחריות על שום דבר, אבל "במקרה" הם שינו את הפורמולה שלהם להיות 3/4 פחות רעילה. צירוף מקרים.

אגב, גם היום יש חברה של מוצרי ניקוי בשם לייזול – אבל זאת לא אותה חברה של פעם.

המעבר לשטיפה האינטימית של היום

כשהגלולה והקונדום נכנסו לשימוש כאמצעי מניעה עיקריים, המכירות של לייזול ודומיו פחתו. לכן אותן החברות היו צריכות למצוא דרכים איך להמשיך ולשווק את המוצר. והדרך שבה בחרו היא על ידי קמפיין שכנועים שיש לנשים ריח רע "למטה". הן עשו זאת על ידי כל מיני כתבות, שהמשיכו את הדוגמאות וההפחדות שראינו קודם בפרסומות. וגם המוצרים התפתחו. זה כבר לא היה רק הדושים. פתאום התחילו לצוץ סבונים, מגבונים ודאודורנטים. שזה בעצם מה שיש ונפוץ עד היום.

אותן הפרסומות ממשיכות גם היום

לפני כשנתיים יצא קמפיין משפיעניות שמכר מוצרי שטיפה אינטימית ברחבי האינסטגרם. מכיוון שבאותה התקופה יצא קמפיין אחר של שטיפה אינטימית לנערות צעירות בארה"ב עם מסרים רעילים, יצא שהיה המון שיח על הנושא ברחבי הרשת, וגם אני התעמקתי בו ולקחתי בו חלק. ובין היתר, הסתכלתי באילו מסרים המפרסמים בוחרים על מנת למכור את השטיפות (ומוצרים דומים) בארץ.

המונחים שבהם השתמשו היו "אנחנו צריכות לדאוג ולטפח שם למטה", דיברו על זה שהסבונים פוגעים רק בחיידקים הרעים ולא בטובים. כלומר נתנו כל מיני הסברים יענו מדעיים ולגמרי חסרי ביסוס במציאות. והפרסומות סבלו מהרבה אמירות מופרכות. "המוצר לשימוש חיצוני בלבד" יחד עם "שטיפה ואגינאלית".

מה שכן חשוב לי להבהיר זה שאולי המסרים התעדנו טיפה ופחות מדובר על גברים שיעזבו אותנו בגלל הריח שלנו, אבל עדיין הבסיס הוא אותו בסיס. המחשבה היא עדיין שיש משהו מלוכלך, טמא ומסריח בריח הרגיל שלנו. וזה נקרא שיווק מבוסס אשמה. השוק מוצף בזה. במיוחד השוק שקשור לגוף ולמיניות.

מה עם שטיפות "טבעיות"? אכילת פירות? מאילו עוד מסרים כדאי להיזהר?

שימו לב במיוחד למסרים שבאים "הפוך על הפוך". למשל המסר של "תאכלי מנגו/ליצ'י – ותריחי טוב". זה אולי נשמע לנו טיפ נחמד ולא מזיק, מה רע בלאכול איזה פרי? אבל גם פה קיימת המחשבה שיש משהו לא טוב בריח שלנו מלכתחילה, שנדרש לתקן. כשאין!
מוצרים שמשווקים לגברים לשם שינוי. זה נשמע טוב, כי פתאום שנאת הגוף לא מופנת רק לנשים. אבל עדיין מדובר במוצר מיותר ושוויוני רק למראית עין/אף.
יש להיזהר במיוחד מכל מה שמשווק כ"טבעי". טבעי עדיין לא בהכרח אומר שהמוצר בריא ובטוח לשימוש. ואחרון חביב, מוצר שפותח "על ידי נשים ועבור נשים". ובפרט מוצרים שפותחו על ידי גניקולוגים.יות. כל אלו הן סתם אמירות שיווקיות, שלא בהכרח מעידות על בריאות ובטיחות השימוש. מה גם שלא חסרות גניקולוגיות שסרחו במהלך השנים. 

לסיום, למה באמת אנחנו כל כך שואפות להיות נקיות "שם למטה"?!

בספר A Curious History of Sex, הסופרת תוהה לגבי מקור השאיפה לנקיון הפות. אם תשימו לב בפרסומים השונים (לא רק באלו שפרסמתי פה בפוסט) תראו לא מעט את המילה dainty. כדבר שנשים שמחטאות את הפות שלהן בעצם שומרות עליו. על ה daintiness שלהן. ומה הכוונה בזה? dainty זה עידון. אישה שהיא dainty זאת אישה מעודנת. עדינה וענוגה. ומה אנחנו לומדות מזה? אנחנו לומדות שאם מישהי מסירה את ריח הפות שלה – היא מעודנת.

לעומת זאת, ב"שטח", אין שום דבר מעודן בפות. מהפות (כלומר הנרתיק) יוצא דם הוסת, יוצאים תינוקות, נכנס פין, וכמובן עוד דברים. אין שום דבר עדין, רכרוכי וסינטתי באיבר. לפות יש ריח. יש דם, יש זיעה לפעמים, יש עונג. ויש גם סקס.
לכן, לטענת הסופרת, זה בדיוק הדבר שניסו לשטוף ולמחוק בעזרת השטיפה האינטימית. היא כותבת, אישה מעודנת היא לא אישה מינית. זאת אישה שהפות שלה לא תריח מסקס. זאת אישה שהפות שלה תריח כמו נוזל ניקוי רהיטים. ולכן, המאמץ הנואש להריח כמו אבקת כביסה, או פשוט להסיר את הריח, נובע מהפחד מלהיתפס מינית.

מעניין, נכון? מי חשבה שהמקור לשטיפה האינטימית שלה, לרצון שלה להריח פצ'ולי מלמטה, מגיע מתקופה שבה נשים פחדו להיתפס מיניות? תחשבי על זה בפעם הבאה שאת קונה סבון אינטימי! (אם בכלל).

וכמו תמיד, אשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט/הפרק. כתבי לי בתגובה כאן למטה או באחת הרשתות החברתיות 🙂

מוזמנת להמשיך לעקוב:

רוצה לקבל עדכון כשיוצא פוסט חדש?

מוזמנת להכניס פרטים ותקבלי עדכונים על פוסטים חדשים,
המלצות קריאה, ומפגשים שווים שאני מארגנת.

2 תגובות

  1. ככל שקראתי חומרים על שטיפת הנרתיק אז היה רצוי שתדגישי ששטיפה כזאת היא לא בריאה לאשה גם אם מדובר בסבון “מיוחד” וגם אם תשתמש בסבון גוף רגיל כלומר מעבר למסר השלילי של הנושא (ריח, עידון), כדאי לציין שהנרתיק מכיל חומרים שהם חלק ממנו ושומרים עליו וששטיפה תקופתית עלולה לפגוע במרקם החיידקים הטובים בו (דומה קצת לרעיון השיווקי השגוי של נוזלים לשטיפת הפה שנועדו לכאורה לשמירה על היגיינה ומניעת חיידקים בשיניים אבל מסתבר שפוגעים גם בחיידקים הטובים שיש לנו בפה, בלשון והם בסופו של דבר מזיקים לנו)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן